האם חיפה היא עיר לצעירים?
ד"ר עינת קליש רותם, חברת מועצת העיר חיפה, טוענת שלא. היא מראה נתונים על בריחתם מהעיר.
השבוע פירסם הלמ"ס שמאזן ההגירה בחיפה לשנת 2014 הוא שלילי, ועומד על 1147 תושבים. הנתון סוגר ארבע שנים רצופות של הגירה שלילית
מחיפה בשנתיים היחידות שבהן חיפה חוותה הגירה חיובית הגידול היה מזערי ביותר חיפה היא העיר השניה הכי זקנה בארץ אחרי בת ים,
וזאת למרות 40,000 הסטודנטים שלומדים בה. אמנם שנת 2012, אבל לא חושבת שיש שינוי מהותי בנושא זה מאז.
מן הצד השני, בשנתיים האחרונות אנו נתקלים ביותר ויותר פירסומים של עיריית חיפה על פיתוח התשתיות המואץ, שכונות חדשות, עליה בביקושי
הנדל"ן,מסיבות המוניות ומבוקשות, השקעות מאסיביות ברחבי העיר וכו'.
אז אם כל כך טוב בחיפה, מדוע היא לא גדלה? ומדוע היא לא הופכת, למרות כל ההשקעות,
המסיבות והדירות החדשות – למקום מבוקש לצעירים? בואו נסתכל על זה רגע מכיוון אחר לגמרי.
יש לי חברה חיפאית מקסימה. צעירה, וממש מוכשרת. מבריקה. סיימה את לימודיה בהצטיינות, ועכשיו מחפשת עבודה. בעצם, היא לא מחפשת *רק* עבודה, היא רוצה קריירה.
את הג'וב הראשון שלה היא מצאה בחיפה, תפקיד אפילו די מעניין. תנאים לא מדהימים, אבל בתור התחלה זה לא רע. ברור לה, שכדי להתקדם, תצטרך תפקיד אחר, בכיר יותר.
מכיוון שהיא שואפת להתקדם בניהול, היא תמצא את עצמה מהר מאד מבלה שעות על הכבישים, בדרך למרכז הארץ. בוקר בוקר, ערב ערב.
מכיוון שחברה שלי מתכננת לגדל משפחה צעירה, חולמת על ילדים קטנים, סביר שדי מהר תעתיק את מקום מגוריה למרכז,
פשוט מאד, כדי לנהל חיים קצת יותר שפויים, וגם להספיק להיות אמא. וחוץ מזה, שם מחכות לה המון אפשרויות, ליותר מקריירה אחת.
מה לעשות שהיא נולדה בדור שבו המימוש העצמי והסיפוק האישי חשובים?!
החברה שלי, וכמוה צעירים רבים, מחפשים עולם של הזדמנויות, וזה קיים רק בערים גדולות ושוקקות. הצעירים של היום כבר לא יעבדו במפעל אחד מסיום לימודיהם ועד הפנסיה.
הם יעדיפו לעבור מתפקיד לתפקיד, מחברה לחברה, יתקדמו בקפיצות, יגמעו את העולם בשקיקה. הם ממש *צריכים* את זה. הם *צריכים* לחיות בתוך או ליד ערים גדולות וחזקות,
אפילו אם הם אנשים של כפר החולמים על בית עם גינה, וציוצי ציפורים בבוקר.
מה יש בערים האלה?
אנשים שמחפשים להמציא את הדבר הבא, למשוך את החברה קדימה – בין אם זה ברפואה, בחינוך, ברווחה…, בהנדסה גנטית, עיצוב נעליים או מטבח מולקולרי.
הדור הצעיר רוצה לחיות בסביבות יצירתיות, כי רק שם אפשר להתפתח. והסביבות האלה, מה לעשות, פורחות בערים.
למעמד היצירתי של חיפה אין כאן הרבה עתיד. חיפה מגדלת ומטפחת סטודנטים מוכשרים במוסדות ההשכלה הגבוהה, הכי טובה שיש,
ואז, כשהם מגיעים לגיל שבו הם יכולים לתרום חזרה – הם עוזבים. כמו אם פונדקאית שמביאה ילדים וילדות מוכשרים לעולם,
ומוסרת אותם לאחרים כדי שיגדלו טוב יותר.
חיפה יכולה לחזור להיות העיר החשובה (השניה) של מדינת ישראל, אבל זה דורש שינוי בהלך הרוח: במקום לייבא את החדשנות, צריך לתת לה לצמוח כאן ולספק לה
את כל התנאים שהיא צריכה. במקום להזמין את האמנים התל-אביביים לבדר את החיפאים, צריך לטפח את הכשרונות המקומיים ולדאוג שיפרצו לתודעת העולם – כאן.
במקום להגדיל את התעשיות הכבדות והמזהמות, צריך לעודד את התעשיות המתקדמות. הרי יש כאן אקדמיה, יש מוחות, יש ביקוש. במקום לנסות לשתול כאן עצים
וצמחים שהגיעו ממקומות אחרים, הגיע הזמן להשקות את האדמה היבשה שלנו.
היא רוויה בזרעים ובדשן נפלא. והיא תצמיח לנו – גן עדן.