השהיד מואדי ערה – סיפור משפחתו של החשוד בירי מתל-אביב
מאת ד"ר אמיר גילת
נדים מלחם, בן דודו של החשוד בביצוע הירי בתל אביב, נחשב באזור ואדי ערה כשהיד.
הכניסה לבית משפחתו בשכונת ואדי אל-קסב (בתרגום: נחל קני הסוף) היא מדרך גישה שיוצאת מכביש ואדי ערה. נוסעים ישר, חולפים על פני בתי הכפר, חורשה ירוקה בשולי הואדי, מסגד גדול- ומגיעים לפאתי השכונה. גם את הבית הזה אי אפשר לפספס. בכניסה, מצד ימין, הוצבה בצידי הכביש, תמונה ענקית של נדים.
ליד ביתו של נדים מוצבת אנדרטה שקשה להתעלם ממנה. "השהיד נדים מלחם נרצח על ידי משטרת ישראל", נכתב עליה.
הכתובת ברורה, חד-משמעית. כשנכנסתי אל הבית, לפני מספר שנים, קיבלו אותי בצעקות שני ילדים קטנים בני חמש ושבע. היו אלה אחייניו של נדים.
– "עצור, עצור", הם מכוונים אלי אקדחי צעצוע, עושים עצמם כיורים בי.
-"סליחה, אל תשים לב אליהם", מתנצלת אמם, אחותו של נדים.
"תבין, הם ראו מול העיניים איך המשטרה רצחה את נדים, ומאז הם ככה. הולכים עם אקדחים, ויורים. אח שלו שראה הכל מול העיניים במצב יותר קשה. יש לו מאז בעיות והוא בטיפולים".
החיים בבית משפחת מלחם נעצרו ב-19 בינואר 2006. בסביבות השעה 3 אחר הצהריים הגיעו בלשי תחנת עירון עם שוטרי יחידת אלון של משמר הגבול לערוך חיפוש אחר כלי נשק. לטענתם, מלחם, בן 28, היה מוכר למשטרה מתחומי אחזקת אמצעי לחימה, אלימות וסמים.
נביל, האח, סיפר שעבד במוסך שמתחת לביתו כאשר הגיעו לבית עשרה שוטרים.
"איפה נדים?", שאלו אותו.
נביל הצביע על החדר שבו ישן נביל והם פנו שם. איאד, האח השני, אמר לשוטרים שהוא הולך להכין להם קפה.
"פתאום ראיתי שוטר פורץ לדלת, להיכן שנדים ישן. נדים יצא מטושטש החוצה ואז השוטר ירה בו", סיפר.
אזהר מלחם, בן הדוד, הוא חובש במד"א חדרה. הוא גר ליד הבית של נדים. כאשר הגיעו השוטרים למקום, בלבוש אזרחי, הבחין בהם.
"מה אתם רוצים?" שאל אותם, וקרא לאחיו של נדים.
"הלכתי ואז שמעתי ירייה. רצתי וראיתי אותו מדמם ליד דלת ביתו. רציתי לעזור, אמרתי שאני חובש". לדבריו, שוטר שהיה שם, הכה אותו והרחיק אותו מהמקום.
"אתה תהיה השני", אמר לו.
רק כעבר עשרים דקות הניחו לאזהר לטפל בבן-דודו. "צלצלתי למד"א, שמתי אותו באוטו שלי, בצעתי החייאה והצלחתי להחזיר דופק ונשימה. התחלתי לנסוע אבל ביציאה מהכפר הוא כבר מת".
"בכוונה לא נתנו לטפל בבני בזמן שהוא גסס", הוסיפה אמו של ההרוג, סהאם. "הם רצו שהבן שלי ימות", יבבה.
אני נכנס עם האב ג'מאל לחדר שבו נהרג בנו. חדר מבודד, ריק. רק המיטה בולטת בו. "זו המיטה שהוא ישן בה כשהם ירו בה", אומר האב ופורץ בבכי. הכל עדיין מונח במקום. המצעים, השמיכות הכחולות בהן התכסה נדים, ברגעיו האחרונים. כאילו מחכים פה לשובו של הבן למיטתו.
ג'מאל, מכיר היטב את המשטרה. במשך זמן מה עבד כטבח במשטרת עירון. בביתו מוצב מגן עץ שקיבל כהוקרה על עבודתו. "הם ישר ירו בו, בלי להזהיר. לא היה לו בכלל נשק, זה שקר. לאחר שהוא היה על הרצפה וכולו דם מישהו מהשוטרים שם לו נשק ביד. זה רצח", אמר.
הוא גרס שהסיבה להרג בנו היא סירובו לשתף פעולה עם השב"כ. "כבר מספר חודשים הם לוחצים עליו שישתף פעולה נגד ערבים בשטחים. הוא סרב ואז הם רצחו אותו. הם יכלו לירות עליו ברגל או בכל איבר אחר, למרות שלא היה חמוש. למה ירו בו בלב, בדם קר?".
למשטרה היתה גרסה אחרת.
הירי, נטען, בוצע כהגנה עצמית לאחר שההרוג איים באקדח טעון על שוטר. "אחד הבלשים הבחין בחשוד שרץ עם אקדח וצועק והחל לרדוף אחריו. כשהחשוד הגיע למקום שממנו לא יכול להמשיך לרוץ הוא הסתובב וכיוון את האקדח לשוטר", אמרו במשטרה. "בדיקה העלתה שהאקדח מסוג אף-אן שהחזיק מלחם ברשותו היה גנוב וטעון", אמר מפקד משטרת מרחב העמקים, נצ"מ יעקב זיגדון. "מדובר בפעילות שמתבצעת מדי יום בכל הארץ. כאן חשוד שלף אקדח וכיוון לשוטר. זה חמור ולכן גם התוצאה חמורה".
יומיים לפני המקרה היו בני משפחתו של נדים עסוקים בפריימריס של מפלגת העבודה. רבים מבני המשפחה פעילים במפלגה וביתם הוא אתר עליה לרגל למועמדיה. שניים מבכירי המפלגה, בנימין (פואד) בן אליעזר ומתן וילנאי, הגיעו לביקור תנחומים בבית המשפחה. "אנחנו בטוחים שהאוכלוסייה הערבית הוכיחה את נאמנותה למדינה", אמר פואד והקפיץ את אחמד מלחם, בן משפחתו של נדים.
"לא התקבלנו על תנאי לעבודה במפעל ששמו מדינת ישראל שממנו אפשר לפטר אותנו", השיב לו בזעם.
האירוע הקשה הצית אש בוואדי ערה. התושבים הזועמים לא נותרו אדישים.
דקות ספורות בלבד לאחר שפשטה הידיעה על מותו של נדים, נהרו לכביש ואדי ערה הסמוך עשרות בני משפחה זועמים וצעירים רעולי פנים, חמושים באבנים גדולות. מאות שוטרים ולוחמי מג"ב הוזעקו למקום. רגע נדמה היה שהתמונות הקשות של אירועי אוקטובר עומדות לחזור על עצמן.
רק לאחר שעה ארוכה הצליחו השוטרים להשתלט על המפגינים בסיוע כמה מראשי הציבור הערבי. שקט מתוח השתרר בערערה ובוואדי ערה כולו.
עכשיו הגיע הזמן לשאלות הקשות.
מה בדיוק קרה שם בבית משפחת מלחם? כיצד נגמרה פשיטה משטרתית שגרתית במותו של אזרח ישראלי? האם היה ההרוג חשמלאי רכב תמים או מעורב בפלילים? האם ניסו לשכנע אותו להפוך למודיע משטרתי מדוע ניסה לברוח מהבלשים שביקשו לערוך חיפוש בחדרו? האם בנסיבות האירוע היתה הצדקה לפתוח באש על מנת להרוג? מדוע לא התאפשר לאמבולנס שהוזעק למקום להיכנס לכפר?
ד"ר אסעד גאנם, ראש המחלקה לממשל ולרעיון מדיני באוניברסיטת חיפה פרסם ב"ידיעות אחרונות" מאמר בנושא. "סיכול ממוקד בוואדי ערה", כתב על נסיבות מותו של נדים.
"האירוע הקשה בערערה מהווה עוד ציון דרך בסכסוך הפתוח בין המדינה לאזרחיה הפלסטינים", הוסיף. "אפילו אם מקבלים את גרסת המשטרה לגבי העובדה שנדים החזיק בנשק, ברור שהמצור והרצח לא היו מתבצעים באותה מהירות ובאותה דרך אם היה מדובר בצעיר יהודי. המשטרה, כפי שצוין בדו"ח ועדת אור שבדקה את אירועי אוקטובר, מתנהלת ברובה לאור תפיסת יסוד המחשיבה את המיעוט הפלסטיני לחלק מהאויב שיש לרדוף אחריו, לפקח עליו, לירות בו בלי אזהרה", הדגיש.
הפצע הפתוח של אירועי אוקטובר, במהלכם נהרגו 13 מפגינים ערבים על ידי משטרת ישראל, נפתח מחדש. משבר האמון בין הציבור הערבי למשטרה בא לידי ביטוי שרק שמעטים מהאזרחים הערבים שהאמינו לגרסה הרשמית של המשטרה לפיה נורה נדים, שבנה את ביתו ותכנן להתחתן בשנה הבאה, כיון שאיים על השוטרים. בשנות החמישים ארע מקרה דומה, בו ירה איש כוחות הביטחון באזרח מקומי: חייל בן 19 ששירת ביחידת הממשל הצבאי ירה למוות בילד שהסתובב באדמות אום אל-פחם. קצין משטרה סיפר שהחייל הגיע למשטרת כרכור עם רכב, ובתוכו גופת הילד. בעדותו סיפר עצר מספר תושבים שהבריחו סוכר. הוא נסע עמם לתחנת המשטרה ובדרך ראה בשולי הכביש את הילד, שמכר שום. כשביקש ממנו החייל לעצור אותו, ברח הילד ולא נעתר לקריאותיו. החייל ירה שלוש יריות מרובה הסטן שלו, והילד נפל.
מישהו העיד ששמע את החייל השני שעמד על המכונית, קורא לחברו: "הרוג את הממזר".
שני החיילים העמיסו את הגופה על הרכב ונסעו עמה למשטרה. קצין משטרה העיד שהאזור אמנם היה פרוע מבחינת הברחות והסתננויות, אך לפי הוראות המשטרה אין לירות באדם המוכר ירקות.
לאחר הירי היה החייל עצבני ומתוח. "עתה לא נותר לי אלא לשלוח כדור בראשי", אמר. מצפונו ייסר אותו.
משפחת מלחם לא משוכנעת שזה היה המצב במקרה שלה.
התסכול של התושבים מהמשטרה הגיע לשפל.
אי-האמון בין התושבים לממסד גבר כאשר נראה היה שהחקירה מתמהמהת והשוטר שירה בנדים לא הועמד לדין. לבסוף, הוגש נגדו כתב אישום.
"שאמך תבכה עליך כמו שבכיתי על הבן שלי. שאלוהים ינקום את דמך. איך רצחת לי את הבן שגדלתי 28 שנה. פושע!", קראה לעברו סיהאם, אמו של נדים בהיפתח המשפט. היתה זו הפעם הראשונה בה ראתה את השוטר הנאשם כי ירה למוות בבנה.
בבית הספר בערערה הוקדשו מספר שעות לימוד להרג של מלחם. בכל כתה התבקשו התלמידים להביע את רגשותיהם. התלמידים סיפרו איך שמעו על התקרית והיכן היו כשמלחם נהרג.
"אלו החומרים שמהם נולדים מיתוסים הבנויים על 'איפה היית כשזה קרה. מלחם בדרך ליהפך למיתוס", כתבה לילי גלילי ב"הארץ".
וכך נכתב בכתב האישום נגד השוטר: "הנאשם הגיע עם שוטרים נוספים לביתו שלמלחם כשבידו צו חיפוש אחר אמצעי לחימה אותו החזיק מלחם על פי החשד שלא כדין. שני שוטרים הציגו בפני מלחם את הצו והחלו בחיפוש", נטען שם. "אחד השוטרים רצה לבצע חיפוש על גופו של מלחם שהחל להימלט מהבית כשהוא מחזיק באקדח שהיה ברשותו שלא כדין. מלחם רץ לכיוון הכביש כדי להימלט. שני השוטרים צעקו לעברו לעצור ומשהמשיך ירה אחד השוטרים ירייה בודדת באוויר והשוטר השני צעק לעבר הנאשם. הנאשם, שעמד בחצר בצידו האחורי של הבית, הבחין במלחם, שלף את האקדח וירה שני כדורים שפגעו במלחם. מלחם התמוטט ונפל- אחד מהקליעים פגע בגבו וגרם למותו".
על רקע זה אני פוגש את עו"ד סמי מלחם, דודו של נדים.
"המשפחה חשה עתה הקלה. הגשת כתב האישום מוכיחה כי מי שהרג את נדים מלחם ישלם את המחיר וכי הצדק יראה ויעשה. הוכח גם כי נדים לא היה סוחר סמים ולא איים בנשק, שפי שאמרו תחילה במשטרה".
מותו של נדים עשה משהו לעו"ד מלחם. "הבנתי שעל מנת להציל את מה שנשאר מהיחסים בין יהודים וערבים במדינה הזו, אני חייב לעשות מעשה. החלטתי לפעול למען הדו- קיום", אמר לי. העתיד הוא בחינוך. צריך לחנך את בני הנוער ללמוד ולהכיר את האחר", אמר.
"אסור לחזור למצב שנוצר בעקבות אירועי אוקטובר. האירועים האלה החלו ברחוב הערבי כתגובה למראות הקשים של הילד מוחמד דורה שנורה למוות בעזה. הערבים בישראל לא היו יכולים להישאר אדישים לנוכח התמונות של מה שנעשה בצד הפלסטיני ויצאו למחות. היהודים, מצידם, אמרו בתגובה שצריך להעניש את הערבים. צריך להפסיק עם זה ולחזור לשפיות".
עוד לפני מותו של נדים היו לו מלחם עמדות מוצקות ביחס למעמדו של המיעוט הערבי בישראל. כשהוזמן כנציג הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין להופיע בפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בדיון בנושא יהודים וערבים במסגרת "חוקה בהסכמה" אמר: "מדינה ללא חוקה היא מדינה שחסר לה משהו חשוב מאוד. חוקה היא הנשמה, היא הלב, ואפילו יותר מזה, של כל מדינה מתוקנת בעולם. יצא לי ללמוד את החוקה הבלגית למשל, ובבלגיה זה לא פחות קשה מאשר בישראל, יש שם פלמים ופרנקופונים וגרמנים, והם הצליחו בסופו של דבר להתגבר על הבעיות שלהם ולעשות חוקה מאוד יפה".
"במדינת ישראל אנחנו חייבים לדאוג, כולנו יחד, גם ערבים וגם יהודים, למצוא חוקה שתוכל לספק את שני העמים. כאן אנחנו מדברים גם על זכויות לאום וזכויות קולקטיביות, אבל אנחנו מדברים גם על קיומם של שני העמים, העם היהודי והעם הערבי הפלסטיני. אנחנו לא בחרנו להיות חלק ממדינת ישראל, אבל אנחנו חלק ממדינת ישראל, ואנחנו מכבדים את מדינת ישראל. אני לא חושב שיש הרבה מערביי ישראל שאומרים: לא רוצים שתהיה מדינה יהודית ודמוקרטית. אנחנו כן רוצים שהמדינה תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית, אבל שתשמור על הזכויות שלנו. הפסקתי להיות פוליטיקאי לפני יותר מעשר שנים, אז חסר לי החוש הפוליטי הזה. אבל כשאומרים 'מדינת כל אזרחיה', אני מפרש את זה אחרת מהפוליטיקאים עצמם. אני רוצה שהמדינה הזאת תדאג לכל אזרחיה. ותדאג לי כאזרח במדינה הזאת".
מלחם העלה נקודה בעייתית נוספת הכואבת לערבים ישראלים רבים. "לו הייתי מתחתן עם בלגית והייתי חוזר ארצה, אשתי הבלגית היתה מקבלת אזרחות בלי שום בעיה. אם הייתי מתחתן עם ירדנית או סורית, מה לעשות, היום החוק לא מאפשר לי להביא את אשתי הסורית או הלבנונית או המרוקנית. מה קורה לישראלי שמתחתן עם מישהי מהשטחים? יש לו בעיה להביא אותה, אפילו אם יש לו ילדים", אמר.
"הערבי הפשוט שיושב בכפר שלו אומר: ריבונו של עולם, מה קרה? היהודי הזה שמגיע מצרפת או מבלגיה או מכל מקום אחר, יש לו הבית שלו, האוטו שלו, ומיסים והנחות. אני נולדתי פה, אבא שלי נולד פה ואבא של אבא שלי נולד פה, ואני לא יכול להביא מישהי שההורים שלה אולי פלסטינים, כי אנחנו מדברים על זכות השיבה. את הנקודה הזאת צריך להבהיר. אני לא רוצה להיכנס לעניין הפוליטי – זכות השיבה או אי-זכות השיבה. בעת שלום, שני העמים יצטרכו לוותר, גם היהודים וגם הפלסטינים. אין ספק. אם אנחנו דוגלים בשתי מדינות לשני עמים, מובן ששני העמים יצטרכו לוותר על חלק מהעקרונות שלהם ועל הרבה דברים שהם חשבו מאז היינו ילדים".
ביוני 2009 זיכה בית המשפט המחוזי בחיפה את שוטר מג"ב שירה למוות במלחם. השופט עודד גרשון קבע בהכרעת הדין שהאמין שהשוטר פעל כפי שצריך לאחר שחש בסכנת חיים ממשית מצד המנוח. "בנסיבות העניין, אין זה ראוי להטיל על הנאשם אחריות פלילית בגין התנהגותו. אדרבא, הנאשם פעל בדיוק כמצופה משוטר בנסיבות שבהן נשקפת לו סכנת חיים מידי אדם האוחז בנשק חם", כתב.
"ידעתי שאזוכה והייתי רגוע", אמר השוטר לאחר ששמע על ההחלטה.
בני משפחתו של מלחם זעמו. "אלוהים ינקום בשוטר הזה ובמי שקטע את חיי הבן שלי, אלוהים יקטע את חייו ושאמו תבכה עליו כל החיים כמו שאני בוכה על הבן שלי", זעקה האם בבית המשפט.
"זה תיק מכור", אמר האב שחש מהתחלה שהתיק יסתיים בזיכוי. "מכרו את דמו של בני כדי להוציא את השוטר זכאי, וזה מה שיצא בסוף. אני לא מאמין לכל המערכת הזו ואין לי לפנות חוץ מאלוהים", מחה בפני כתב "ידיעות חדרה", פאוזי אבו טועמה. "חינכתי את ילדיי לכבד את החוקים וללכת רק בדרך הישר. מי שהביא אותנו למצב הזה היא המשטרה שכל הזמן חיפשה את הבן שלי ולחצה עליו כדי שיעבוד אתה. הבן שלי נרצח כאשר ישן בבית ולא סיכן אף אחד. הוא לא נסע עד נהריה לביתו של השוטר או לתחנת עירון וסיכן את השוטרים. המשטרה באה אליו ורצחה אותו בבית".
(מתוך ספר העומד לצאת על ואדי ע
<h2 style="text-align: right;"><strong><span style="text-decoration: underline;">תופעה: בני</span></strong><span style="text-decoration: underline;"> זוג</span><strong><span style="text-decoration: underline;"> מגישים תלונות שקריות במהלך הליך גירושין</span></strong></h2>
<h2 style="text-align: center;">קבלת הודעה על סגירת תיק שנפתח נגדך?</h2>
<h2 style="text-align: center;">כדאי לבדוק את עילת הסגירה ולהתייעץ בנושא עם עו"ד</h2>
"תלונות שווא שמוגשות למשטרה על-ידי אחד מבני הזוג, בגין אלימות פיזית או מינית, במהלך תקופת הפרידה או הגירושין, הפכו לתופעה כעורה ושכיחה", אומרות עו"ד ורד מסיקה ועו"ד נעמי כץ, העוסקות בנושא.
"מדובר בטענה שהאלימות הופעלה נגד בן/בת הזוג או בטענה שמעשי האלימות של האב או האם הופנו כלפי הילדים. לא כולם מודעים לחשיבות המעקב אחר סגירת תיק במידה שמדובר בתלונת שווא, ויותר מכך- גם לנימוק של המשטרה לסגירת התיק – יש משמעות רבה לגבי העתיד", הן מדגישות.
לדבריהן, בני זוג מפעילים את נשק התלונה ומגישים נגד בן או בת הזוג תלונה שקרית למשטרה. בתלונה הם טוענים בדרך כלל טענות בדבר מסוכנות שנשקפת לאחד מבני הזוג או לילדי הזוג. מטרת התלונות השקריות מגוונת והיא נעה בין הרצון לנקום בבעל או באישה שיזמו את הפרידה לבין השאיפה להגיע להישגים משפטיים טקטיים לעניין משמורת, זמני שהות, מזונות ואפילו רכוש.<img class=" wp-image-168212 alignleft" src="https://nowtv.co.il/wp-content/uploads/2024/02/Untitled-2-405×405.png" alt="" width="239" height="239" />
"חשוב להבין את המשמעות המעשית והעתידית של תלונות שווא אלו, אשר כשמן כן הן – שקריות, מניפולטיביות ונועדו לפגוע באדם נגדו הן הוגשו – הן מטילות על נשים וגברים חפים מפשע אות קין, אשר עלול ללא ליווי, טיפול וייצוג של עו"ד מנוסה, להשפיע לשנים ארוכות קדימה", אומרת עו"ד ורד מסיקה.
הטיפול בתלונות אלו עלול להיות מלווה בחקירות פולשניות, בפגיעה בזכויות יסוד בסיסיות (לרבות הזכות לחירות, חופש העיסוק ופגיעה ממשית במשלח ידו של אדם, זכויות קנייניות, הזכות להורות), שעה שאותו אדם עליו התלוננו ("הנילון", בשפה המקצועית) עלול להיות מורחק מילדיו, וכמובן, יש בתלונה כדי לפגוע בשם הטוב שלו. במרבית המקרים, נסגרות תלונות אלו בעילה של העדר ראיות מספיקות או כיון שסיבות העניין אינן מצדיקות העמדה לדין (מה שכונה בעבר- "חוסר עניין לציבור").
מוסיפה עו"ד נעמי כץ: "חשוב לדעת: סגירת תיק פלילי באחת משתי העילות הללו, מותירה רישום פלילי, משאירה את אותו אות הקין על מצחו של הנילון למשך שנים קדימה, וכמובן, עלולה לפגוע– ואף פוגעת בכל פינה בחייו של אותו נילון".
<strong>לסיכום, בשל ההשלכות הדרקוניות של הנושא חשוב לפעול בנושא זה בעזרת עו"ד מנוסה בתחום.</strong>