|
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק |
|
בג"ץ 5783/20 |
|
לפני: |
כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל |
|
|
כבוד השופטת ע' ברון |
|
|
כבוד השופט ע' גרוסקופף |
|
העותר: |
Taub Center for Israel Studies at New York University |
|
|
נגד |
|
המשיבים: |
1. ארכיון המדינה |
|
|
2. הצנזורה הצבאית הראשית |
|
עתירה למתן צו על תנאי |
|
תאריך הישיבה: |
כ"ה בכסלו התשפ"ב |
(29.11.2021) |
|
בשם העותר: |
עו"ד רנאטויאראק, עו"ד מתן ספקטור |
|
בשם המשיבים: |
עו"ד עמרי אפשטיין |
|
|
|
|
פסק דין |
המשנה לנשיאה נ' הנדל:
- מונחתלפנינועתירהשעניינהחשיפתחומריםארכיונייםלציבורעלידיארכיוןהמדינה, משיב 1, בגדרהנטעןדברקיומןשלחריגותמשמעותיותמהמועדיםהקבועיםלכךבחוקונטעןביןהיתר, כיהחריגותנגרמותבשלשילובהצנזורההצבאית, משיבה 2 (להלן: הצנזורה),בתהליךהחשיפה.
רקע עובדתי
- העותר, מרכזטאובללימודיישראלבאוניברסיטתניו-יורק, נותןחסותלמחקראקדמיבנושאמפעלההתנחלויותוההתיישבותמעברלקוהירוקמאז 1967. לצורךכך, החלמאוקטובר 2018, פנההעותרלארכיוןהמדינהבמטרהלקבללעיונומסמכיםוחומריםהנדרשיםלועלמנתלקדםאתהמחקר. העותרהזמיןכ-10,500 תיקיםשלחומריםארכיונייםשוניםשטרםנחשפולציבורוכ-540 תיקיםהכולליםסטנוגרמותשלישיבותממשלהוועדותשריםמהשנים 1990-1968.
- קצבחשיפת המסמכים
- מתוך 10,500 התיקים, הסתיים תהליך הבדיקה בארכיון המדינה ביחס לכ-9,000 תיקים, מתוכם נחשפו כ-8,400 תיקים. כ-700 מהתיקים שנבדקו דרשו בדיקת צנזורה כחלק מתהליך החשיפה.
אשר ל-540 התיקים הכוללים סטנוגרמות של ישיבות ממשלה וועדות שרים, מדיניות ארכיון המדינה היא לבדוק חומרים אלה במנות – כלומר, תוך הצבת יעדים תקופתיים – במסגרת פרויקט חשיפה יזומה של ארכיון המדינה ובהתאם לסדרי העדיפויות ותכנית העבודה שנקבעה על ידו. לא לפי בקשה פרטנית של מבקש. סטנוגרמות מהשנים 1977-1968 מצויות בתהליך חשיפה, במסגרתו נערכת בדיקה של הצנזורה. מרבית הסטנוגרמות של ישיבות הממשלה מהשנים 1968 ו-1969 וכמחצית מהסטנוגרמות משנת 1970 הועלו לאתר ארכיון המדינה. ארכיון המדינה פועל להשלמת חשיפת יתר הסטנוגרמות מהשנים 1977-1971. סטנוגרמות מהשנים 1980-1978 יטופלו במסגרת תכנית העבודה של ארכיון המדינה לשנת 2022 ויועברו לבדיקת הצנזורה בטרם חשיפתן לציבור.
- מעורבות הצנזורה בחשיפת מסמכים
- בעבר, המסמכים שנחשפו בארכיון המדינה הונגשו לציבור באולם הקריאה של הארכיון. בשנים האחרונות פצח ארכיון המדינה בפרויקט דיגיטציה שכולל הנגשת חומרים ארכיוניים לציבור באמצעות העלאתם לאתר ארכיון המדינה במרשתת. בעקבות הפרויקט, התרחב שיתוף הפעולה בין הצנזורהובין ארכיון המדינה כך שחומרים הועברו לבדיקת הצנזורה טרם חשיפתם והעלאתם לאתר הארכיון.
לאחר הגשת העתירה דנן, גובש מנגנון אשר מפרט את אופן הסתייעות ארכיון המדינה בצנזורה, בבדיקת חומרים ארכיוניים כחלק מתהליך חשיפתם. מטרתו להבטיח הן את אינטרס הציבור בחשיפת החומר והן את אינטרס הציבור בשמירה על סודות ביטחוניים ומניעת פגיעה בביטחון המדינה. מנגנון זה עוגן ביום 24.12.2020 בנוהל לחשיפת חומרים ביטחוניים רגישים המופקדים בארכיון המדינה (להלן: נוהל שיתוף הפעולה). שיטת העבודה שעוגנה בנוהל קובעת כי החומרים הארכיוניים שמיועדים לחשיפה ימוינו על ידי ארכיון המדינה לשלוש קטגוריות: (1) חומרים בלתי מסווגים שלא צריכים צנזורה; (2) חומרים שקיימת סבירות נמוכה לכך שהם כוללים היבטים ביטחוניים; (3) חומרים שעשויים לכלול מידע ביטחוני אשר פרסומו עלול לפגוע בביטחון המדינה. רק ביחס לקטגוריה השלישית נקבע כי החומרים יועברו גם לבדיקת הצנזורה, בתום עבודת החשיפה של עובדי ארכיון המדינה שהוסמכו לחשוף חומר מסווג.
רקע נורמטיבי
- החוק החולש על ענייננו הוא חוק הארכיונים, התשט"ו-1955 (להלן: החוק), אשר מסדיר את העיון בחומר ארכיוני המופקד בארכיון המדינה. סעיף 10(א) לחוק קובע כי כל אדם רשאי לעיין בחומר הארכיוני המופקד בארכיון המדינה, אך ניתן להגביל זכות זו בתקנות ולקבוע הגבלות בהתאם לסוג החומר הארכיוני והזמן שעבר מהיווצרותו.
סעיף 10(ג) לחוק מקנה סמכות לגנז, מנהל ארכיון המדינה, לציין חומר ארכיוני כסודי מטעמים של פגיעה בביטחון המדינה. זאת, באישור ועדה של שלושה שרים שתיקבע על ידי הממשלה. הגנז רשאי להטיל הגבלות מיוחדות על העיון בחומר ארכיוני מעין זה.
מכוחו של החוק הותקנו תקנות הארכיונים (עיון בחומר ארכיוני המופקד בגנזך), התש"ע-2010 (להלן: התקנות), אשר מסדירות את התנאים החלים על עיון בחומר ארכיוני המופקד בארכיון המדינה.
חומר מוגבל, לפי תקנה 1 לתקנות, הוא "חומר ארכיוני שזכות העיון בו הוגבלה כאמור בתקנה 8 ובתוספת הראשונה". לפי תקנה 8(א), חשיפת חומר מוגבל לעיון הקהל יעשה המפקיד בהתייעצות עם הגנז. התוספת הראשונה לתקנות קובעת תקופות הגבלה לחומרים שונים, על פי סוגם. כך, נקבע כי על סטנוגרמות של ישיבות הממשלה ושל ועדות שרים, חלה תקופת הגבלה של 30 שנה ממועד היווצרות החומר או ממועד היווצרות המסמך האחרון בתיק. אשר לסטנוגרמות של ישיבות ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי ושל ישיבות הממשלה או ועדות שרים בנושאים שחל עליהם סעיף 35 לחוק יסוד: הממשלה, חלה תקופת הגבלה של 50 שנה. בתום תקופת ההגבלה, ניתן לחשוף את החומר המוגבל לעיון הקהל. ברם, כאמור בתקנה 8(א) לתקנות, "בכל מקרה לא תהיה חשיפה של חומר מוגבל לעיון הקהל בטרם עבר בדיקה, אף אם התקופה הנקובה בתוספת הראשונה חלפה".
לפי תקנה 1 לתקנות, הבדיקה כוללת "בחינת חומר ארכיוני מוגבל בידי המפקיד או מי שהוא הסמיך לכך, כדי לאפשר את עיון הקהל בו". יש לציין כי בשנים האחרונות החל ארכיון המדינה לפנות למפקידים שונים בבקשה להסמיכו להיכנס בנעליהם בביצוע הליך החשיפה לציבור של חומרים ארכיוניים המופקדים מטעמם בארכיון המדינה. זאת, לצורך ייעול עבודת החשיפה של חומר מוגבל בתום תקופת ההגבלה. לפי תקנות 8(ב)(1) ו-8(ד), אם המפקיד מצא כי אין לחשוף חומר מוגבל שבחשיפתו יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה, ותמה תקופת ההגבלה ביחס לאותו חומר מוגבל, המפקיד יפנה לגנז בבקשה שיפעיל את סמכותו לפי סעיף 10(ג) לחוק בנוגע לאותו חומר מוגבל ויפעל לציין את החומר כסודי באישור ועדת השרים.
טענות הצדדים
- העותר טוען שלוש טענות. ראשית, כי קיימת חריגה לא סבירה מהמועדים הקבועים בחוק לחשיפת חומרים. שנית, כי התערבות הצנזורה בעבודת ארכיון המדינה נעשית ללא הסמכה בחוק. שלישית, כי גם אם הצנזורה מוסמכת, אין ודאות קרובה לפגיעה בביטחון המדינה.
חריגה לא סבירה מהמועדים הקבועים בחוק לחשיפת החומרים – לטענת העותר, החוק והתקנות קבעו לוחות זמנים לחשיפת חומרים לעיון הציבור ולפיכך ארכיון המדינה אינו רשאי לחרוג מהמועדים הללו, זולת אם פנה אל ועדת השרים לפי סעיף 10(ג) לחוק. אולם, הדבר לא קרה בכל הנוגע לחומרים המבוקשים על ידי העותר. בדיון שנערך לפנינו, מיקד בא כוח העותר את טיעוניו באופן ספציפי בסטנוגרמות, וטען כי חלה חובה לחשוף אותן בחלוף 30 שנה או 50 שנה בהתקיים נסיבות מסוימות. על ארכיון המדינה היה לחשוף זה מכבר, לאחר בדיקה, את כל הסטנוגרמות שביקש העותר. כלומר, את הפרוטוקולים וישיבות הממשלה שנוצרו עד שנת 1990. אולם, הדבר לא נעשה. הפרוטוקולים הישנים ביותר שמבקש העותר, פרוטוקולים של ישיבות ממשלה משנת 1968, היו צריכים להיחשף עד שנת 1999, אולם חלקם טרם נחשפו, גם בחלוף 22 שנה לאחר שתמה תקופת ההגבלה שלהם. העותר טוען כי נוכח חריגת ארכיון המדינה מהמועדים הקבועים בתקנות, היה על הגנזת לתת עדיפות לחומרים המבוקשים על ידו. מאחר שלא עשתה כן, היא הפעילה את שיקול דעתה באופן בלתי סביר.
התערבות הצנזורה בעבודת ארכיון המדינה נעשית ללא הסמכה בחוק – לטענת העותר, אין הוראה בחוק ובתקנות אשר מסמיכה את הצנזורה להתערב בעבודת ארכיון המדינה. המחוקק יצר הסדר ממצה, המקביל להסדר הקבוע בתקנה 87(1) לתקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945 לגבי הצנזורה, ולפיכך הוא מוציא את הצנזורה ממנגנון חשיפת החומרים המופקדים בארכיון המדינה. גם ארכיון המדינה נעדר סמכות לשלב את הצנזורה במנגנון בדיקת החומרים, שכן בכך הוא מעביר לצנזורה שלא כדין את סמכות קבלת ההחלטה לגבי חומרים מסוימים. העותר מוסיף כי קיים שוני בין הנעשה בארכיון המדינה ובין הנעשה בשלוחותיו דוגמת ארכיון צה"ל, ארכיון השב"כ וארכיון בן-גוריון בנוגע לבדיקת חומרים על ידי הצנזורה לפני העלאתם למרשתת. זאת, שכן בשלוחות לעיל לא מתקיימים קשרי עבודה עם הצנזורה, על אף קיומם של חומרים מסווגים וההעלאה למרשתת. לצד הפרה של עקרון חוקיות המנהל, העותר טוען גם לחוסר סבירות הנובע מכך שהבדיקה הכפולה של הצנזורה גורמת לחריגה משמעותית מהמועדים לחשיפת החומרים לעיון הציבור.
העותר טוען גם באשר למבחן הרלוונטי לפעולת הצנזורה במסגרת תהליך החשיפה בארכיון המדינה. לגישתו, גם אם הצנזורה מוסמכת להתערב בתהליך החשיפה, סמכותה כפופה למבחן הוודאות הקרובה לפגיעה בביטחון המדינה. כך, על פי הנטען בבג"ץ 680/88 שניצר נ' הצנזור הצבאי הראשי, פסקאות 17-15 לחוות דעתו של הנשיא א' ברק (10.1.1989) (להלן: עניין שניצר). לעמדתהעותר, המסמכים הדרושים למחקרו עוסקים בישיבות ממשלה שנערכו במאה הקודמת בעניין ההתיישבות היהודית באיו"ש, והם אינם מכילים תוכן שעלול לסכן את ביטחון המדינה.
- מנגד, המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל היותה כוללנית. לטענתם, העתירה עוסקת בחשיפת למעלה מ-10,000 תיקים ארכיוניים המכילים מאות אלפי עמודי מסמכים, השונים זה מזה במאפייניהם, בתקופות ההגבלה שחלות בעניינם ובזהות הגורם המפקיד אותם. זאת ועוד, העתירה אינה מבוססת על התשתית העובדתית והמשפטית העדכנית ביותר, שכן היא הוגשה בטרם נחתם נוהל שיתוף הפעולה. גם מטעם זה, טוענים המשיבים כי יש לדחותה על הסף. לצד טענות אלה, המשיבים מתייחסים גם לגוף העתירה:
אשר לטענה בדבר עיכוב – המשיבים מציינים כי עיקר העיכוב במענה לבקשות העותר נובע ממספר התיקים הרב שהזמין, שדרש ניהול תור הזמנות ללא פגיעה ביתר המזמינים. המשיבים טוענים כי בהתאם לתקנות, לא ניתן לחשוף חומרים מוגבלים בתום תקופת ההגבלה באופן אוטומטי, אלא רק לאחר בדיקתם וכי ארכיון המדינה משתדל, במסגרת המשאבים העומדים לרשותו, לתת מענה לכל בקשות החשיפה. לעמדת המשיבים העתירה לא מגלה עילה להתערבות בסדרי העדיפויות בעבודת הארכיון. בדיון לפנינו ציין בא כוח המשיבים כי ההערכה היא שישיבות ממשלה שתקופת ההגבלה שחלה עליהן היא 30 שנה יחשפו תוך 3 שנים. זאת, מתוך הנחה כי הדבר ידרוש מתן קדימות מסוימת לטיפול במסמכים אלה בעבודת הארכיון.
בנוגע לשילוב הצנזורה– המשיבים גורסים כי לגנזת ישנה הסמכות להיוועץ ולהסתייע בצנזורה במסגרת תהליך חשיפת חומר ארכיוני שחלפה בעניינו תקופת ההגבלה. המשיבים מוסיפים כי העיכוב בחשיפת החומרים לא נובע מבדיקת הצנזורה, אלא מצוואר הבקבוק שנוצר בעבודת ארכיון המדינה.
ביחס למבחן הראוי לפעולת הצנזורה בתהליך החשיפה בארכיון המדינה – המשיבים טוענים כי במסגרת הבדיקה שנערכת, נבדק אם יש בחשיפת החומר חשש לפגיעה בביטחון המדינה, כהוראת תקנה 8(ב)(1) לתקנות. לטענתם, מבחן זה ביחס לחשיפת חומר ארכיוני הינו מבחן מקל יותר ממבחן הוודאות הקרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה, שנקבע בעניין שניצר ביחס לפסילת פרסומו של מידע הפוגע בביטחון המדינה. זאת, משום שמבחן החשש אוסר פרסום חומר גם אם קיימת הסתברות נמוכה יותר מהסתברות של ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה.
דיון והכרעה
- "ההיסטוריה באה להעניק לימינו אנו – הֶקְשר, ולעתיד – דרך" (ראו ע"א 9366/12 IsraelitischeKultusgemeindeWien נ' הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, פסקה 11 לחוות דעתי (3.6.2015)). חשיפת הציבור למידע ההיסטורי המופקד בארכיון המדינה והמחקר האקדמי המבוסס על מידע זה שוכנים בלב האינטרס הציבורי. לטעמי אף יש זכות לציבור לדעת את עברו ולעם להכיר את ההיסטוריה שלו. ברם, אין להתפלא כי בשיטה חוקתית שאינה קובעת זכויות אבסולוטיות, הדין קובע איזונים גם בעניין זה. זכות הציבור לדעת תחומה בהגבלות המנויות בחוק ובתקנות. בענייננו – הגבלות הנובעות מחשש לפגיעה בביטחון המדינה.
בדיון שנערך לפנינו, מיקד העותר את טענותיו בקיומו של עיכוב בחשיפת 540 הסטנוגרמות ובשילוב הצנזורה בתהליך החשיפה כמו גם בנוהל שיתוף הפעולה בין ארכיון המדינה ובין הצנזורה. אשר על כן, ניכנס לטרקלין טענות העתירה ולא ניוותר במסדרון טענות הסף.
- קצבהחשיפה והפרסום של חומר ארכיוני שתקופת הגבלתו תמה – ההסדר הקבוע בתקנה 8(א) לתקנות קובע כי סמכות החשיפה של חומר מוגבל בתום תקופת ההגבלה נמצאת בידי המפקיד, בהתייעצות עם גנז המדינה. זאת, רק לאחר ביצוע בדיקה כי אין בחשיפת החומר הארכיוני חשש לפגיעה בביטחון המדינה. כלומר, גם אם תמה תקופת ההגבלה הנקובה בתקנות, אין לחשוף את החומר הארכיוני בטרם נבדק. ואכן, אין תֵּמַהּ שכך הדבר, שהרי חשיפת סוגים מסוימים של חומר מוגבל, גם אם נגמרה תקופת ההגבלה, עלולה לפגוע בביטחון המדינה, עליו נועדה להגן מלכתחילה תקופת ההגבלה. כפי שהבהיר בדיון שנערך לפנינו בא כוח המשיבים, ארכיון המדינה נמצא בפיגור של שנים ארוכות בנוגע לחומרים שהסתיימה לגביהם תקופת ההגבלה, לא רק בנוגע לחומרים שביקש העותר. על אף שהארכיון עושה את מירב המאמצים לבדוק ולחשוף את המסמכים באמצעות כוח האדם שברשותו, הוא אינו עומד בקצב שהחוק קבע לו.
הלכה היא כי "כאשר קוצב המחוקק זמן לעשייתה של פעולה אין הרשות יכולה ליטול לעצמה חירות להתייחס אליה כאל 'עצה טובה' בלבד, ומן הראוי כי תקפיד על לוח הזמנים שנקבע על-ידי המחוקק כדי להבטיח סדרי מינהל תקינים" (בג"ץ 5992/97 ערער נ' ראש-עיריית נתניה, פסקה 5 לחוות דעתה של הנשיאה ד' ביניש (30.12.1997)). ברם, העובדות מלמדות כי כוח האדם העומד לרשות ארכיון המדינה אינו מספק על מנת להתמודד עם העומס הרב בעבודת הבדיקה והחשיפה, כך שאין ביכולתו לעמוד בהוראות התקנות. עובדה זו פוגעת בזכות הציבור להיחשף למידע המופקד בארכיון המדינה ובמחקר האקדמי המתבסס על החומרים הנחשפים על ידי הארכיון. אשר על כן, יש לתת את הדעת לאפשרות ליזום הליכים על מנת להתאים את המציאות לתקנות או לחלופין, להתאים את התקנות למציאות.
בא כוח המשיבים הבהיר כי בידי ארכיון המדינה לחשוף ולהביא לעיון העותר והציבור בתוך 3 שנים את הסטנוגרמות אשר תקופת ההגבלה בת 30 השנה החלה בעניינם תמה. לנוכח המחסור בכוח אדם הקיים בארכיון המדינה, אל מול הכמות העצומה של מסמכים אשר חשיפתם נדרשת, לטעמי 3 שנים נוספות, או בסמוך לכך, הגם שמדובר בתקופה שאינה קצרה בנסיבות העניין, הן זמן סביר למענה לבקשת העותר, שביקש את חשיפתם של תיקים רבים הכוללים מאות אלפי מסמכים. בעניין זה יש לציין כי לא ניתן להתעלם מהשפעת בקשות העותר על קצב החשיפה. זכותו לחקור וזכותו לבקש מסמכים. אך כאמור, מאז שנת 2018 ביקש העותר מעל 10,500 תיקים ומתוכם תמה הבדיקה של כ-9,000 תיקים (כ-86%). בשל שיקולי ביטחון, נבדקו על ידי הצנזורה כ-700 תיקים (כ-8%), סוגיה שבעניינה נרחיב מיד.
- שילוב הצנזורה בעבודת ארכיון המדינה – העלאת חומרים למרשתת והנגשתם לכולי עלמא היא פעולה בלתי הפיכה. ברם, בעידן תקשורתי ובשל הכרה של המדינה כי חשיפה היא דרך המלך, אשר באה לידי ביטוי למשל בחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, זוהי גישה שאין לשלול אותה. פרויקט הדיגיטציה של ארכיון המדינה, במסגרתו עולים עשרות מיליוני מסמכים לאתר הארכיון, מציב אתגר משמעותי, שכן הוא טומן בחובו סיכון אפשרי לביטחון המדינה כתוצאה מחשיפת מסמכים ארכיוניים במרשתת. אתגר זה מחייב עבודה, השקעה ומחשבה. הסיכון האפשרי לביטחון המדינה אינו חשש בעלמא, אלא מדובר בסוג של מחיר, הנובע מהעלאת החומר למרשתת. זאת, משום שהמידע אשר נחשף על ידי ארכיון המדינה הוא מידע רשמי של מדינת ישראל ומוסדותיה, ולכן הוא עשוי להוות מידע בעל עניין לגורמי מודיעין זרים. נוסף על כך, בשל כמות המידע הרב המתפרסם במרשתת ובצלן של יכולות טכנולוגיה בתחום נתוני העתק, גורם מודיעין זר יכול להעתיק את החומר, להתיך את המידע, לבצע בו חיפושים בהתאם לנושאים המעניינים אותו וכך להגיע לתובנות אשר יש בהן פוטנציאל לפגוע בביטחון המדינה. לפיכך, פרסום לא זהיר במרשתת על ידי ארכיון המדינה עלול לגרום לנזק ממשי לביטחון מדינת ישראל.
אשר על כן,החלטת הגנזת להיוועץ במסגרת תהליך החשיפה בצנזורה, עשירת הניסיון, נועדה לוודא שלא תהיה פגיעה בביטחון המדינה בעת חשיפת החומרים. צעד זה ננקט במסגרת סמכות עזר הנתונה בידי הגנזת מכוח סעיף 17 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, להיוועץ בגורמים שונים לצורך גיבוש שיקול-דעתה, בטרם תפעיל את סמכותה. הדבר נגזר אף מחובתה להפעיל את סמכותה המינהלית בסבירות, על בסיס תשתית נתונים ראויה ולאחר שנשקלו השיקולים הענייניים (ע"א 5042/96 כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז ירושלים, פסקה 13 לחוות דעתה של השופטת ט' שטרסברג-כהן (18.3.1999)). עבודת הצנזורה טומנת בחובה: התמקצעות ייחודית של אנשיה עם ליבת הסוד של גופי הביטחון של מדינת ישראל; גישה למקורות ולמאגרי מידע מסווגים והיכרות עם יעדי ההסתרה המעודכנים של גופי הביטחון השונים; כמו גם עם התמונה הביטחונית-מודיעינית. נדרשת יכולת של ממש לעבד חומר, לשלב חלקים שונים ממנו ולהפעיל שיקול דעת רחב, זהיר ויצירתי. לאור המומחיות, הניסיון המקצועי, הכלים והיכולות של הצנזורה, ופוטנציאל הנזק המשמעותי לביטחון המדינה כתוצאה מחשיפת חומר ביטחוני רגיש במרשתת, היוועצות בצנזורה היא הפעלה סבירה – ולטעמי מעבר לכך – של הסמכות הנתונה לגנזת לחשוף חומרים ארכיוניים של מפקידים שהסמיכו את ארכיון המדינה לעשות כן.
על כך יש להוסיף כי ארכיון המדינה אינו מעביר את כלל החומרים תחת חסותו לבדיקת הצנזורה. הנוהל שגובש ממקד את ההסתייעות בצנזורה רק בכל הנוגע לחומרים שעשויים לכלול מידע ביטחוני אשר פרסומו עלול לפגוע בביטחון המדינה. כמו כן, בסעיף 23 לנוהל שיתוף הפעולה נקבע כי בתהליך העבודה יילקחו בחשבון המגבלות המנויות בתקנות לגבי משך הטיפול ומועדי מתן המענה למבקשי חומר ארכיוני.
"הקול קול הצנזורה והידיים ידי ארכיון המדינה", כך ניתן לכנות את טענת העותר ביחס להיוועצות ארכיון המדינה בצנזורה. זאת שכן להשקפתו, ההחלטה בפועל אינה מתקבלת על ידי ארכיון המדינה אלא על ידי הצנזורה. על כן, מדובר בהעברת סמכות אסורה (ראו בג"ץ 9486/96 איילון ואח' נ' ועדת הרישום על-פי חוק הפסיכולוגים תשל"ז-1977, פסקאות 21-20 לחוות דעתו של השופט י' זמיר (9.2.1998)). הטענה חזקה, אך לא מבוססת. השימוש בכלי עזר בכגון דא נראה חיובי ומתבקש, כמפורט מעלה, ואין בסיס להניח כי התהפכו היוצרות והגורם המסייע הפך לגורם המחליט. תיאוריה מעין זו לא מעוגנת בחומר.זאת, שכן קביעת הצנזורה לפיה יש לציין חומר מסוים כסודי ולהותיר את הגבלת העיון בו אינה מהווה סוף פסוק. לאחר מכן, לפי סעיף 10(ג) לחוק, הגנזת, באישור ועדת השרים, רשאית לציין את החומר כסודי מטעמים של פגיעה בביטחון המדינה. כלומר, שיקול הדעת באשר לציון חומר ארכיוני כסודי נותר בידי הגנזת ובידי ועדת השרים.
- המבחן הראוי לפעילות הצנזורה במסגרת תהליך החשיפה – העותר טוען כי המבחן הרלוונטי לבדיקת הצנזורה הוא "מבחן הוודאות הקרובה לפגיעה בביטחון המדינה", שנקבע בעניין שניצר, ואילו המשיבים טוענים כי המבחן הרלוונטי הוא "מבחן החשש".
שני המבחנים הללו בוחנים את ההסתברות לפגיעה בביטחון המדינה. בעוד מבחן הוודאות הקרובה אוסר על פרסום חומרים אם ההסתברות שפרסומם יגרום לפגיעה בביטחון המדינה היא גבוהה, מבחן החשש אינו עולה לכדי ודאות קרובה, אולם גם אינו מסתפק באפשרות כלשהי, ולו גם רחוקה, לפגיעה כאמור (בג"ץ 2007/11 שני נ' המשרד להגנת הסביבה, פסקה 4 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה א' ריבלין (5.2.2012)).
בדיקת הצנזורה נעשית כחלק מתהליך החשיפה של ארכיון המדינה. אשר על כן, המבחן הרלוונטי ליישום על ידי הצנזורה הוא אותו המבחן אשר ננקט על ידי מפקידים או ארכיון המדינה שהוסמך להיכנס בנעליהם, הקבוע בתקנה 8(ב)(1) לתקנות: לא ייחשף חומר מוגבל "אשר בחשיפתו יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה". מאחר שלא עומדת לפתחנו השאלה כיצד יש לבחון אם חשיפה של חומר מסוים מעלה חשש לפגיעה בביטחון המדינה כאמור בתקנה 8(ב)(1), אין לנו צורך לדון בה כעת (ראו בעניין זה בג"ץ 15/19 חזקני נ' ראש שירות הביטחון הכללי(6.4.2021), שם נקבע כי השאלה שיש לבחון היא אם בנסיבות העניין ובאיזונים הנדרשים במסגרתו, יש לחשוף בפני העותר את החומרים המבוקשים על ידו מארכיון השב"כ. זאת, שכן תוצאת האיזון בין פומביות הדיון לבין ביטחון המדינה אינה ניתנת לקביעה מראש והיא תלויה בהערכת מידת הסיכון לביטחון ומידת ההסתברות שפגיעה כזו תתרחש בנסיבות העניין (שם, בפסקה 13 לחוות דעתה של הנשיאה א' חיות). ראו גם בג"ץ 3345/19 קפלן נ' ארכיון המדינה, פסקה 13 (13.9.2021)).
- סוף דבר, מוצע כי דין העתירה להידחות. ארכיון המדינה ימשיך לפעול לבחינת חשיפתם של יתר התיקים שהוזמנו על ידי העותר וטרם נחשפו. זאת, בהתאם לסדרי העדיפויות, תכנית העבודה וכוח האדם העומד לרשותו. הדבר יעשה תוך הסתייעות בצנזורה בהתאם לחוק, לתקנות ולנוהל שיתוף הפעולה. בנסיבות העניין, לנוכח נימוקיי, הייתי נמנע מעשיית צו להוצאות.
המשנה לנשיאה
השופטת ע' ברון:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט ע' גרוסקופף:
אני מסכים.
ש ו פ ט
אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה נ' הנדל.
ניתןהיום, ט' באדראהתשפ"ב (10.2.2022).
|
המשנה לנשיאה |
ש ו פ ט ת |
ש ו פ ט |
_________________________
20057830_Z06.docx הג
מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il