הפרק הרביעי בתחקיר על מעורבותו של מזכיר המדינה האמריקאי ב-1973
חושף גילויים מפתיעים על "הידיד" של ישראל בוושינגטון
מאת ד"ר רמי רום וד"ר אמיר גילת
פרוטוקול שיחות חשאיות בין מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר ובין והיועץ לבטחון לאומי של מצרים, חאפז אסמעיל, מגלה שערב מלחמת יום הכיפורים,
ואף קודם לכן, התקיים ערוץ תקשורת חשאי בין השניים. באמצעות ערוץ זה נעשה תאום עמדות ופעולות ערב המלחמה, ואף במהלכה.
בפגישה חשאית שנערכה ביניהם בפריס ב-20 במאי 1973, העביר אסמעיל לקיסינג'ר מסר חד משמעי וברור שהמצרים מתוסכלים מאי ההתקדמות במו"מ המדיני וכי הם אינם מאמינים שישראל רוצה שלום ומוכנה להתחייב על נכונותה לחזור לקוי 67'. אסמעיל אמר שלמצרים אין ברירה אלא ללכת לפעולה צבאית. בפגישה של קיסינג'ר עם אסמעיל הוא הציע לו שערוץ השיחות החשאי ביניהם לא יפגע גם במקרה שמצרים תחליט על פעולה צבאית נגד ישראל.
בפגישה שקיים קיסינג'ר לאחר מספר ימים עם שמחה דיניץ, שגריר ישראל בארה"ב, עדכן קיסינג'ר את דיניץ לגבי הפגישה עם אסמעיל, אך העביר לו מסר הפוך לחלוטין מהדברים ששמע מאסמעיל. "המצרים בכל מקרה אינם מתכוונים לנקוט בשום פעולה צבאית בזמן הקרוב", אמר קיסינג'ר לדיניץ.

באותו יום שלח קיסינג'ר תזכיר לנשיא ניקסון ובו עדכן אותו על פגישתו החשאית עם אסמעיל. באותו עדכון חסר העדכון על הצעת ההבנה שהציע קיסינג'ר לאסמעיל.
ואמנם, ההבנה שהציע קיסינג'ר לאסמעיל התקיימה במלואה, כפי שמעידה ההודעה הבאה של קיסינג'ר לאסמעיל במהלך השבוע השני למלחמת יוכ"פ, ועדיין בשיאה של המלחמה).
בהודעה ששלח קיסינג'ר לאיסמעיל תוך הלחימה הוא השתמש בביטוי מוזר והבהיר שהאמריקאים עושים את ה"מאמץ האבסולוטי המינימלי" במשבר הנוכחי, וזאת גם לנוכח הלחץ הציבורי על הממשל. זו אמירה מצמררת במיוחד לנוכח ההתרחשויות. ההודעה נשלחה ב-9 באוקטובר, יומה השלישי של המלחמה. צבאות מצרים וסוריה פרצו את גבולות המדינה ולישראל כבר היו כאלף הרוגים ישראלים בשתי החזיתות. ישראל שוועה לסיוע אמריקאי שקיסינג'ר עצר בנחישות, כשבמקביל הוא מבהיר לאיסמעיל שהוא עושה את "המאמץ המינימלי האפשרי".
האם כך נוהג מזכיר המדינה של הידידה הגדולה של ישראל בעיצומה של המלחמה, ועוד משתף בסוד הענין את מדינת האויב הנלחמת באותן שעות בישראל?

בהודעה הבאה הבהיר קיסינג'ר לאיסמעיל שהתגובה של ארה"ב מאוד מאופקת ביחס למשבר הנוכחי במזרח התיכון. הוא אומר שאיסמעיל מודע לכך שארה"ב לא העבירה ביקורת בינלאומית על הפעולות של הערבים ואף לא שלחה סיוע צבאי לישראל, וזאת למרות הדרישות האינטנסיביות הישראליות לעזרה ולמרות שבכל אותו זמן ידע שהרוסים מספקים נשק למצרים ולסורים ברכבת אווירית רוסית.

בהמשך ההודעה התנצל קיסינג'ר בפני אסמעיל על כך שרכבת אוירית אמריקאית התחילה לפעול לעזרת ישראל. הוא תרץ זאת בכך שהמצרים עצמםדחו את הצעתו להפסקת אש ב-11 באוקטובר, למרות שישראל נענתה להצעה תחת הלחץ הכבד שהפעיל עליה קיסינגר במשך יומיים.
קיסינג'ר חתם את ההודעה באמרו שארה"ב תעשה מאמץ להגיע להסכם שלום, צודק ויציב לאחר שהמצרים יסכימו להפסקת אש. הוא הביע תקווה שהדברים לא יפגעו בערוץ החשאי והישיר שלהם.
בהערת סוגריים, יצויין שהרכבת האוירית האמריקאית הופעלה בניגוד לרצונו של קיסינג'ר על פי החלטתו של נשיא ארה"ב, ריצ'רד ניקסון, בעקבות פנייה ישירה ונואשת של ראש הממשלה גולדה מאיר.
על פי מאמר של סלים יעקוב, עוד לפני המלחמה, העביר קיסינג'ר בערוץ השיחות החשאי, מסר לסאדאת – לפיו אינו יכול לבוא בתביעות במשא ומתןכצד מובס, וכל עוד הסטטוס קוו הצבאי נשמר ארה"ב לא תוכל לסייע לו. כלומר, קיסינג'ר לא רק שסייע לסאדאת לפני המלחמה בעצירת מכת המנע וגיוס מילואים של ישראל, ובמהלך המלחמה על ידי מניעת אספקה צבאית לישראל- אלא (שעל פי דברי סאדאת) יעץ לו קיסינג'ר לשנות את הסטטוס קוו הצבאי עם ישראל כדי שארה"ב תוכל לסייע לו.
האם קיסינג'ר נתן אור ירוק לסאדאת באמצעות איסמעיל לפתוח בפעולה צבאית נגד ישראל, תוך הבטחה שהיחסים החדשים הנרקמים בין ארה"ב ומצרים לא ייפגעו?
הדברים נאמרו במהלך משא ומתן מדיני חשאי בין הצדדים במאי 73' בתיווכו של קיסינג'ר ובשיתוף ישראל, שקיבלה ממנו דיווחים על השיחות החשאיות.
האם לא ניתן היה לצפות מקיסינג'ר לאמירה הפוכה לחלוטין, ודומה יותר להוראות שנתן קיסינג'ר למנהיגי ישראל? האם לא ראוי היה שיזהיר את סאדאת לבל יעז לפתוח ראשון באש נגד ישראל? האם לא צריך היה להזהירו שאם יעשה כן, הרי שלא הנשיא ניקסון, לא קיסינג'ר ולא אף גורם אחר בממשל האמריקאי יהיה מוכן להמשיך ולדבר עמו?
יש לזכור שההבנה בין קיסינג'ר לאיסמעיל שהושגה בפריס ב-20 במאי נשמרה במלואה תוך כדי המלחמה וגם לאחר המלחמה. ארה"ב לא "התחשבנה" עם המצרים על הפתיחה במלחמה "בהפתעה", נגד בת בריתה -ישראל, וזאת ללא ידיעת האמריקאים (פרט לקיסינג'ר) ותוך כדי ניהול משא ומתן מדיני חשאי. ארה"ב גם לא הפעילה שום סנקציה כנגד מצרים בשל מלחמת יום כיפור.
מה שקשה לעיכול בהודעות של קיסינג'ר לאיסמעיל הוא הפעולה של קיסינג'ר נגד ישראל תוך כדי המלחמה, בעת שישראל נמצאת תחת מתקפה מסיבית של שני צבאות ערביים גדולים ומחומשים, שנהנו מתמיכה מסיבית ורכבת סיוע אוירי של מעצמת העל הרוסית כשמהצד השני מונע קיסינג'ר סיוע צבאי חיוני מישראל נגד דעת הקהל בארה"ב, ואף מיידע על כך את המצרים.

ב-6 באוקטובר 1973, בשעות הבוקר, קיבל מזכיר המדינה האמריקאי, הנרי קיסינג'ר, ידיעה בזמן אמת על כוונתה של ישראל לבצע תקיפה יזומה מקדימה של חיל האוויר.
קיסינג'ר פעל בבהילות ובנחישות לסכל את התקיפה הישראלית המתוכננת. המסמכים מאותה תקופה שהותרו לפרסום לאחרונה ואשר מסווגים כ"סודי ביותר" ובהולים, מאשרים זאת במפורש.
"נפתלי", שם הקוד שניתן לקיסינג'ר , התקשר בבהילות בשעה 7 בבוקר (שעון ארה"ב), שעות בודדות לפני פרוץ המלחמה, למרדכי שלו, הציר בשגרירות ישראל בוושינגטון והורה לו להזהיר את ישראל מפני ביצוע הפעולה המתוכננת.

המשמעות ברורה מאליה: יש לשער שאילו היתה ישראל מסכלת את המתקפה המצרית סורית על ידי תקיפה מסיבית ומאורגנת של חיל האויר (כפי שתוכנן על ידי מפקד חיל האויר בני פלד והרמטכ"ל דוד אלעזר), הרי שקרוב לודאי שצליחת התעלה המצרית היתה נכשלת, הסורים לא היו מצליחים לפרוץ את קו ההגנה בגולן ומספר ההרוגים והפצועים הישראלים היה קטן בסדרי גודל רבים.
כעבור כ-45 דקות, לאחר שהעביר לרוסים ולמצרים מסר לפיו אין בכוונתה של ישראל לנקוט בפעולה צבאית מונעת, העביר קיסינג'ר מסר בהול נוסף, ואמר: "נטלנו אחריות על עצמנו שלא תהיה פעולה יזומה מצדכם".

במברק נוסף מיום 7 באוקטובר, דיווח שלו על פגישה של השגריר דיניץ עם קיסינג'ר. על פי דיווח זה, אמר קיסינג'ר לדיניץ במהלך הפגישה: "קבלתם את ההחלטה הנכונה. אם הייתם מתקיפים ראשונים, היו הורגים אתכם כאן (במקור- בארץ הזאת, ארה"ב).

קיסינג'ר אף הודיע לשלו שדיווחים מישראל יועברו מעכשיו אליו, ואליו בלבד. הוא דרש זאת ואף ציין שאין להעביר ידיעות או חומר כלשהו לברנט סקוקרופט, שהיה סגן היו"ר של הפורום המבצעי המיוחד של ושינגטון.
כדאי להתעכב מעט על הוראה זו, במיוחד אם נחשוף כאן את הדברים שנאמרו בדיון של ועדה זו, שעות אחדות מלאחר פרוץ המלחמה ב-6 באוקטובר.
הפורום המבצעי המיוחד דן במצב במזרח התיכון ובשאלה: מי פתח במלחמה? האם היתה זו יוזמה התקפית ישראלית או התקפה משולבת מצרית- סורית?

שר ההגנה ג'יימס שלזינגר שאל בדיון אם ליחידת ההאזנות של המודיעין האמריקאי יש ידיעות מי פתח במלחמה. משתתפי הדיון- סגן יו"ר הפורום וממלא מקומו של קיסינג'ר (בעת העדרו מוושינגטון באותו ערב) מיודענו הגנרל סקוקרופט, ראש הסי.אי. איי קולבי וחבר המועצה לביטחון לאומי האמריקאי ויליאם קואנדט, לא ידעו על הוראותיו של קיסינג'ר למנהיגי ישראל, כפי שהשתקפו במברקים הבהולים שנשלחו שעות אחדות קודם לכן מניו יורק לישראל.
לכן , הם גם לא ידעו שישראל היתה מנועה מלפתוח במלחמה וכבר הודיעה לקיסינג'ר, עוד לפני פתיחת המלחמה, שנענתה לדרישתו וביטלה את תקיפת המנע המתוכננת של חיל האויר.
מהפרוטוקולים של הועדה עולה כי קיסינג'ר לא עדכן את הועדה בהודעת ישראל שלא תפתח במלחמה ואף לא עדכן בהנחייתו לישראל להימנע מלהעביר מידע לגנרל סקוקרופט.
יש בכך לכאורה כדי להעיד -לכל הפחות- על הריכוזיות של קיסינג'ר ועל הנסיון שלו להשיג שליטה מוחלטת שלו בניהול המשבר במזה"ת, תוך שהפורום המבצעי המיוחד של וושינגטון אינו יודע על המתרחש.
הפורום הזה קיבל כבר ביום שבת , ה-6 באוקטובר, החלטה למנוע סיוע צבאי אמריקאי לשני הצדדים (החלטה 3 בפרוטוקול) וזאת על בסיס המידע החלקי והשגוי שהיה בפניו.האם אי העברת המידע למחליפו הגנרל סקוקרופט, וההחלטה שלא להעביר סיוע צבאי אמריקאי לאף אחד מהצדדים, כבר ביום הראשון למלחמה, מבלי לברר מי פתח באש היתה מקרית?
ס
MEMORANDUM FOR: SECRETARY KISSINGER FROM: WILLIAM B. QUANDT

I want to make clear that neither we nor the Israelis expected this war
We had noted the Arab buildup and had queried the Israelis about it, but they told us they thought it was defensive in nature.
Two hours before the war started, Prime Minister Meir sent us a message saying she thought hostilities were imminent.
She volunteered that Israel would not attack first and we
conveyed this message to the Arabs and Soviets. We did not stop Israel from acting
ציטוט נוסף של ויליאם קוואנדט מתוך דו"ח של ראש הסי אי איי קולבי מסביר שקיסינג'ר היה מודע יותר מכל גורמי המודיעין האמריקאיים למלחמה הקרובה בשל אזהרה שהעביר לו מנהיג ברה"מ ברז'נייב באופן פרטי.
קוואנדט ציין שהבעיה היתה שקיסינג'ר לא העביר את הידיעה לראש הסי. אי.איי ולגורמי מודיעין אמריקאים, ולמיטב ידיעתנו- גם לא לישראלים.

הפורום המבצעי המיוחד של וושינגטון קיבל בשבת, ה-6 באוקטובר, החלטה למנוע סיוע צבאי אמריקאי לשני הצדדים (החלטה 3 בפרוטוקול). יש לשער שהחלטה זו לא הייתה בניגוד לדעתו של היו"ר הקבוע קיסינג'ר.

בספר "קיסינג'ר" שכתבו האחים ברנרד ומרווין קאלב (הוצאת עידנים) הם ציינו שקיסינג'ר התרה בעמיתיו הישראלים לבל יצאו להתקפת מנע.
"אחר כך היה חוזה שואה גמורה אם תתעלם ישראל מעצתו", כתבו על אזהרתו של קיסינג'ר, שאמר לישראלים: "אם תירו את היריה הראשונה לא יהיה לכם תופס כלבים אחד בארץ הזאת שיתמוך בכם. לא תקבלו את תמיכת הנשיא. אתם תהיו לבדכם, לגמרי לבדכם. אנחנו לא נוכל לעזור לכם, אל תצאו למתקפת מנע".
האיום של קיסינגר, לפי האחים קלאב, היה מפורש. הוא איים שהנשיא ניקסון לא יעמוד לצדכם.
האם אלו הם הדברים שנאמרו גם בחדר המבודד?
האם זהו תוכנו של המשפט המחוק מתוך עדותו של דיין?
האם שיחק קיסינג'ר את תפקיד "השוטר הטוב", כשהוא מלהק לתפקיד "השוטר הרע" את הנשיא ניקסון?
יתכן שתבל את דבריו באי אלו תארים לא מחמיאים על הנשיא, שהיה שקוע אותו זמן עד צוואר בפרשת ווטרגייט. האם אמירות אלה הן האמירות שהוגדרו ע"י ועדת אנגלרד ככאלו הנוגעות לצנעת הפרט של אישים בצמרת האמריקאית?
עדות לגבי חוסר מעורבותו במתרחש ומצבו הפוליטי המעורער של הנשיא ניקסון מופיעה בדו"ח של ראש הסי.אי.איי קולבי שמסביר את הסיבות לכשל האמריקאי לחזות את פרוץ המלחמה.
הוראותיו של קיסינג'ר למנהיגי ישראל בחדר המבודד, כולל תוכנו של המשפט המחוק עליהם העיד דיין, היו מונחים בפני ועדת אגרנט. עם זאת, התעלמה הועדה (לפחות בדוח"ות הגלויים שהתפרסמו) מהוראותיו של קיסינג'ר ומהשפעתם על ההחלטות השגויות של מנהיגי ישראל לפני ובתחילת המלחמה.
הפרק השלישי יפורסם בשבוע הבא.
עד עתה טרם נתקבלה התייחסותו של ד"ר קיסינג'ר לפניותינו.
קוראים שיש להם מידע נוסף בענין זה מוזמנים לכתוב אלינו- contact@agictv.com

האם יש קשר בין ערוץ השיחות החשאי של קיסינג'ר עם היועץ לבטחון לאומי המצרי להתנקשות בחייו
של אל"מ ג'ו אלון בושינגטון?
מאת ד"ר רמי רום וד"ר אמיר גילת

האם השתמש מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר בערוץ השיחות החשאי שלו עם היועץ לבטחון לאומי
המצרי, חאפז אסמעיל, כדי להרדים את ישראל ערב מלחמת יום הכיפורים?
מעדותו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, מרדכי גזית, בפני ועדת אגרנט ב-6.12.73 מתברר כי
הוא היה מוטרד מאד מאפשרות שקיסינג'ר מסתיר משהו מישראל,
או לפחות לא חושף בפניה את התמונה המלאה.
גזית ציטט דברים שאמר קיסינג'ר במסיבת עתונאים ב-4 באוקטובר, יומיים לפני פרוץ המלחמה: "סאדאת
רוצה שלום ויודע שאיננו יכול להסתכן במלחמה".

גזית ציטט בפני הועדה מתוך תיק מסמכים שהביא עמו ואשר סומן ע"י הועדה כ"מוצג 58".
חלקים נוספים מתוך הציטוט של גזית נאסרו לפרסום עד היום. לאחרונה פנינו לועדת אנגלרד,
העוסקת בהתרת פרסומם של חומרים מתוך הועדה, בבקשה להתיר לפרסום את "מוצג 58",
בתקווה כי הדברים יבהירו מעט את התמונה למעשה, כבר מחודש אפריל 1973 – חצי שנה
לפני המלחמה – חשד גזית שמשהו קורה בערוץ החשאי בין קיסינג'ר מכתב מרתק שכתב
גזית לדיניץ, אז שגריר ישראל בארה"ב, מתאר את הליקויים והסתירות שהטרידו את גזית באשר
ל"שאול" (אחד משמות הקוד של קיסינג'ר בפי הישראלים):

ראש הממשלה, גולדה מאיר, נטתה – כעולה מדבריו של גזית – לתת אמון בקיסינג'ר.
"הוא הוכיח עצמו מעל ומעבר", אמרה גולדה וסברה שאין להטיל בו דופי לעת עתה.
הדברים כוונו במיוחד לדיניץ, שכיהן אז רק זמן קצר מאד בתפקיד שגריר ישראל
בוושינגטון (לאחר שהחליף את יצחק רבין). מסיבה זו הנחתה גולדה להמנע
"מלחדד עמו דברים" כשהיא מציינת ש"אם לא יהיה מנוס מעמות עמו- לא נרתע גם מזה".
המכתב חושף את התנהלותו של קיסינג'ר מול בני שיחו הישראלים, כאשר הוא נותן להם רק "להציץ"
באגרות שקיבל ושלח לחאפז אסמעיל, המכונה ע"י הישראלים – "הפוחז".
בשלב מסוים שואל גזית בקול רם: "שאול לא גילה לנו את תוכן אגרת הפוחז מ-21 מרס. הנכון?".
בסיום מכתבו, מציין גזית כי הוא משער שגם דיניץ סבור שלא הכל תקין בנושא התקשורת עם קיסינג'ר.
הוא סייג את דבריו בהערה שאולי זו דרך עבודתו של קיסינג'ר ולא צריך לחשוד בו יתר על המידה, אך מדגיש:
"כמה וכמה שאלות נשארו ללא תשובה וקצת ספיקות מכרסמים בלבותינו".

הדברים מתחדדים גם לנוכח עדותו בפני ועדת אגנרט של אברהם קדרון, שהיה מנכ"ל משרד החוץ.
בעדות מתאר קדרון כיצד זימן קיסינג'ר בתחילת ספטמבר 1973 (חודש לפני המלחמה) את שרי החוץ של
מדינות ערב לפגישה בושינגטון לתחילת חודש אוקטובר.
יו"ר הועדה, השופט שמעון אגנרט, שאל את קדרון אם גם זה תרם להערכה השגויה לפיה לא תהיה מלחמה
וקדרון אישר שהדבר תרם להערכה שפתיחה באש ע"י הערבים אינה סבירה.

דליפת הידיעה על הפגישה החשאית
יצחק רבין, עוד בהיותו השגריר בושינגטון, ידע על הפגישות הצפויות בין קיסינג'ר לחאפז אסמעיל, אך קיסינג'ר
ביקש לשמור על הערוץ החשאי עם הבכיר המצרי בסוד. לבקשתו, רק ראש הממשלה מאיר היתה בסוד הענין.
ואולם, בחודש אפריל דלפה הידיעה על הפגישה החשאית השניה בפריס שתוכננה להתקיים ב-10 במאי.
ידיעה על המפגש הופיעה במברק של אמ"ן למשרד החוץ. כשראה דיניץ את המברק הוא נזעק ושאל
את גזית אם הדיווח נובע מידיעות שהוא עצמו העביר (משיחותיו עם קיסינג'ר) ומזהיר שיש למדר את קיומו של הערוץ.

במברק נוסף הודיע דיניץ לגזית כי הוא התנצל בפני קיסינג'ר על הדליפה וכי
מזכיר המדינה האמריקאי הודה לו על הטיפולהמהיר בנושא.

כלומר, מידע על הערוץ החשאי בין קיסינג'ר לאיסמעיל שהיה אמור להיות בידיעת ראש הממשלה בלבד,
דלף למשרד החוץ ולאמ"ן . מכאן, שגם מנכ"ל משרד החוץ אברהם קדרון וכן מוטה גור,
נספח צה"ל בוושינגטון (שקיבל דיווחים מאמ"ן ) ואולי גם אחרים – ידעו ועל קיום הערוץ החשאי.
יתרה מזאת, קיסינג'ר שהיה חרד מאוד לשמירת סודיות ושהיה חרד במיוחד לסודיות של
הערוץ החשאי שלו עם אסמעיל – קיבל משגריר ישראל דיווח על הדליפה החמורה.
ההתנקשות בג'ו אלון
ב-1 ביולי 1973 נרצח הנספח האוירי בוושינגטון אל"מ ג'ו אלון בפתח ביתו.
פרשת הרצח לא פוענחה עד היום ורק לאחרונה פורסם שה-FBI האמריקאי פתח שוב בחקירה לנוכח
עדויות חדשות שהגיעו לידיו. באופן תמוה לא מצאנו בארכיון המדינה דיווחים של שגריר ישראל
בושינגטון שמחה דיניץ ושל נספח צה"ל בושינגטון, מוטה גור (מפקדו הישיר של ג'ו אלון) על ההתנקשות.
הסימן היחיד שמעיד אולי על קיומם של דיווחים כאלה, היא "טופס מראה מקום להוצאת תעודות"
שנמצא בתיק 7550-4 המכיל מכתבים של דיניץ וגזית אשר מתייחס למכתב של מנכ"ל משרד החוץ
מ-8.7.73, שבוע בדיוק לאחר ההתנקשות באלון.

לכאורה, לא הגיוני שבהתכתבות שהתנהלה בין דיניץ לגזית לא הוזכרה ההתנקשות.
כשפנינו לארכיון המדינה בבקשה לאתר את המכתב (שהוא הרמז היחיד, אם בכלל, להתכתבות בנושא ההתנקשות),
קיבלנו את התשובה הבאה:
"מדובר על תיק שנחשף בחלקו בציון המקום ממנו הוצאה התעודה בתיק.
התעודות המוצאות מתיקים שנחשפו בחלקם שמורות במחסני הארכיון ולא ניתן לעיין בהם עד תום תקופת החסיון".
פרד ברטון כותב בספרו "מי רצח את ג'ו אלון?" כי מיד עם קבלת הידיעה על ההתנקשות הגיע מוטה גור לביתו של אלון.
גור היה נסער ואמר לקצין משטרה אמריקאי שהיה בזירה כי אלון היה איש מוסד.
הדברים הללו הוכחשו מאוחר יותר הן ע"י גור והן ע"י אנשי מוסד.
"היו צריכים לירות בי – ולא בו", אמר גור לדבורה, אשתו של אלון.
כלומר, יתכן וגור ידע משהו על נסיבות ההתנקשות וחש אחריות לגבי מה שארע.
מה ידע מוטה גור על נסיבות ההתנקשות בג'ו אלון? האם קשור הדבר לדליפה של ערוץ
השיחות החשאי בין אסמעיל לקיסינג'ר שנחשפה רק שבועות אחדים קודם לכן?
האם יתכן ששני המנכלי"ם – מנכ"ל משרד ראש הממשלה גזית ומנכ"ל משרד החוץ קדרון (איש מודיעין ותיק)
המשיכו להיות מוטרדים מפעילותו של "שאול" והחליטו להפעיל את גור ואלון כדי לברר פרטים
על שמתנהל בערוץ החשאי?
אלון היה בעל קסם אישי רב והיה מאד מקושר מאד לממשל האמריקאי ולפנטגון.
האם היה מי שביקש ממנו לגשש על המתרחש בשיחות בין קיסינג'ר ואסמעיל?
האם האמריקאים חשפו את הפעילות המודיעינית הישראלית והאם יש לכך קשר להתנקשות בחייו של ג'ו אלון?
התשובות למכלול השאלות המטרידות באשר לערוץ החשאי של קיסינג'ר ואסמעיל
ולהתנקשות בג'ו אלון טמונות אולי במוצג 58 של ועדת אגנרט ובמכתבו של אברהם קדרון החסוי
במחסנים של ארכיון המדינה.

מאת ד"ר רמי רום וד"ר אמיר גילת
פרוטוקול "סודי ביותר" ו"רגיש" של שיחה חשאית בין הנרי קיסינג'ר, אז יועץ הנשיא האמריקאי לבטחון לאומי לעמיתו המצרי, חאפז אסמעיל, מעלה שאלות קשות באשר להסכמות שקיבל קיסינג'ר עם המצרים ערב מלחמת יום הכיפורים.
הפרוטוקול של השיחות שנערכו ב-20 במאי 1973 בפריס, אשר הגיע לידינו, מחזק את התחושה שקיסינג'ר נתן "אור ירוק" למצרים להתקדם בהכנות למלחמת יום הכיפורים.
האווירה בפגישה היתה נעימה. המשלחות האמריקאית והמצריות שתו קפה ואז נכנסו לאולם הדיונים. הפגישה התקיימה בפריס והנרי קיסינג'ר, אז יועץ הנשיא לבטחון לאומי, העיר לעמיתו המצרי, חאפז אמסעיל, שהוא לא בטוח מי המארח ומי האורח. אסמעיל החליט שהוא המארח ופתח בדברים.
פרוטוקול הפגישה כולל 32 עמודים וניתן ללמוד ממנו שהסיוע הצבאי האמריקאי לישראל היה על השולחן. איסמעיל דיבר מפורשות על החשש המצרי מסיוע טכנולוגי ומאספקת נשק אמריקאי מתקדם לישראל, כגון מטוסי פנטום. החשש המצרי היה שסיוע זה יקשיח את העמדות של ישראל כנגד וויתורים במשא ומתן עתידי לשלום.
קיסינג'ר, מצדו, דיבר על העמדה האמריקאית ושיתוף הפעולה עם ישראל. "ארה"ב אינה תומכת בהישארותה של ישראל בשטחים הכבושים", אמר והשווה את הנושא למצב בוויטנאם, המשך ישיר להשוואה שעשה קודם לכן איסמעיל. קיסינג'ר אמר שבמשך שנים רבות לא היתה לאמריקאים דרך להיפרד מדרום וויטנאם, אבל כשקיבלו הצעה כזו הם לקחו אותה ויצאו משם. המצב עם ישראל אומנם אינו זהה, ואין גם מחויבות דומה לישראל, אבל שיש הרבה קווי דימיון. עם זאת, אמר קיסינג'ר שבמזרח התיכון המצב שונה – אין באזור כוחות אמריקאיים שאפשר לקבל החלטה לפנותם ולהבטיח למצרים שכך ייעשה. קיסינג'ר הבין שהדבר תסכל את איסמעיל.
איסמעיל העיר שמצרים לא מוכנה לקבל את הסטטוס קוו וכי אין לה ברירה אלא לשקול פעולה צבאית. וכיצד משיב לו קיסינג'ר? הוא הציע לאיסמעיל שאם המצרים יתייאשו מחוסר ההתקדמות במשא ומתן המדיני ויחליטו על פעולה צבאית כנגד ישראל, הרי שערוץ השיחות החשאיות של השניים ישמר מבודד ולא ייפגע מכל צעד שיעשו.
נראה בדברים אלה נתן קיסינג'ר "אור ירוק" למצרים להתקדם בהכנות למלחמת יום כיפור.
בשלב זה יצאו קיסינג'ר ואיסמעיל לשיחה פרטית של חצי שעה בגן של הוילה מחוץ לפריס . בסיום המפגש החשאי הודה איסמעיל מקרב לב לקיסינג'ר על המפגש שנדחס ללוח הזמנים הצפוף של קיסינג'ר, תוך כדי מפגש חשאי אחר בפריס עם מנהיגי צפון וויטנאם. הוא אמר לקיסינג'ר שהדברים שהחליפו יהיו בעלי חשיבות עליונה לנשיא סאדאת.
גם במקרה זה לא התנהלה תרשומת של השיחה. הקטע הרלבנטי בפרוטוקול מכיל דברים שהכתיב קיסינג'ר לעוזריו בתום השיחה. התרשומת כוללת אפוא רק את מה שקיסינג'ר רצה שיירשם.

האם הבטיח קיסינג'ר לאיסמעיל בשיחה הפרטית בגן הוילה שיפעל למנוע אספקה צבאית חילופית לישראל אם יחליטו המצרים על פעולה צבאית?
קיסינג'ר ואיסמעיל דיברו על הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל כגורם שלילי שמונע התקדמות לשלום. קיסינג'ר אמר לאיסמעיל שיש הרבה קווי דימיון בין המצב בוויטנאם ובמזה"ת, ושהם נפרדו מוויטנאם וגם לא מחוייבים לישראל. קיסינג'ר אמר שיכול היה לקיים את הבטחתו לפנות את הכוחות אמריקאים ולעומת זאת במזה"ת אין כוחות אמריקאיים.
גם קיסינג'ר וגם איסמעיל ידעו שישראל היתה תלויה בסיוע צבאי אמריקאי באופן מוחלט ואת הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל קיסינג'ר יכול היה להתחייב לעצור. הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל הדאיג את המצרים ואיסמעיל העלה את הנושא בפגישה – האם הנושא עלה לדיון והוסכם בשיחה הפרטית בגן הוילה בפריס או אחר כך באיגרות שהחליפו בערוץ החשאי?
כאן כדאי לשים לב לשתי ההודעות המפתיעות של קיסינג'ר לאיסמעיל ארבעה חודשים לאחר מכן, תוך כדי הלחימה במלחמת יום כיפור.
קיסינג'ר כותב לאיסמעיל שהוא מבין שקיסינג'ר עושה את ה"אבסולוט מינימום" האפשרי לעזור לישראל. בהמשך הוא כותב שאיסמעיל מודע לכך שקיסינג'ר מונע סיוע צבאי חליפי חיוני מישראל ומתוך ניסוח הדברים על ידי קיסינג'ר עצמו אפשר להבין שהדברים היו ידועים ומוסכמים ביניהם מראש.
קיסינג'ר לא מנסה להסביר לאיסמעיל מה היו השיקולים שלו ובאיזה נסיבות הוא החליט לנהוג כך. היו אלה פעולות מאוד מאוד מפתיעות, כואבות לישראל ולא מובנות מעליהן על ידי "הידיד" הגדול של ראש הממשלה גולדה מאיר ושל ישראל בוושינגטון. אותו ידיד עליו אמרה גולדה למנכ"ל משרדה, מרדכי גזית, שהוא "הוכיח עצמו מעל ומעבר ושאין להטיל בו דופי לעת עתה".

הרופא הלונדוני, ג'ון סנו (1813-1858) היה כנראה האדם הראשון שעסק בנתונאות (דאטה ג'ורנליזם), לפחות על פי הדרך שבה אסף את המידע, ניתח אותו והציג אותו בצורה ויזואלית.סנו
אנשי ה-Data Journalism אוהבים להדגים בסיפורו של בשנות החמישים של המאה ה-19 פרצה בלונדון מגיפת הכולירה, שמקורה לא היה ידוע. סנו העריך שהמגיפה לא עוברת באמצעות חיידקים באוויר וסבר שיש הסבר אחר להתפשטותה. יחד עם הכומר הנרי וויטהד הוא ערך בשנת 1854 מחקר שהתבסס על שיחות עם אנשים רבים, כשמטרתו היתה לנסות ולהתחקות אחר מוקד התפרצות המחלה.

ד"ר ג'ון סנו (המקור: ויקיפדיה)

סנו עשה את מה ש"נתונאים" רבים עושים היום: הוא מיפה את האתרים שבהם דווח כי נרשמו מקרי מוות כתוצאה מהכולירה על גבי מפה שהציגה את המשאבות של לונדון. כאשר סיים את איסוף הנתונים ועיבד את תוצאות המחקר ניתן היה לראות על המפה מהו מקור התפרצות המגפה- משאבת מים ברחוב ברוד. הנקודות שצוירו סביב המשאבה הוכיחו כי היתה מקור התחלואה של מקרי המוות שאירעו סביבה.
סנו הביאה לסתימתה של המשאבה באמצעות הסרת הידית שלה, והמחלה נעלמה מהאזור. חקירה נוספת הראתה כי המשאבה שאבה מי ולא מים נקיים, וכך התגלה הקשר בין המחלה לבין מים מזוהמים.

חלקו השלישי של תחקיר NOW על מעורובתו של מזכיר האמריקאי הנרי קיסינג'ר במלחמת יום הכיפורים מציג את דמותו השנויה במחלוקת. ד"ר קיסינג'ר שיחק בעולם כבמגרש המשחקים הפרטי שלו. האם פעל כך גם כאן ב-1973?
מאת ד"ר רמי רום וד"ר אמיר גילת
העיתונאי כריסטופר היצ'ינס המנוח לא היה עדין בניסוח שלו. הוא טען חד משמעית, וללא כחל ושרק:
הנרי קיסינג'ר היה פושע מלחמה ויש להעמידו לדין בינלאומי.
בפתיח לספרו – "המשפט של הנרי קיסינג'ר"- מסביר היצ'ינס שמאחר והוא נתפס כמתנגד פוליטי של קיסינג'ר הוא מפרט בספרו רק נושאים שיכולים לדעתו לשמש בסיס מוצק לתביעה משפטית כנגד קיסינג'ר בעוון פשעי מלחמה, פשעים כנגד האנושות, פשעים כנגד החוק הבינלאומי, קונספירציות, רצח, חטיפה ועינויים.
בתחילת ספרו, מתאר היצ'ינס גוף בטחוני חשאי שהיה אחראי על הפעולות הסמויות של הממשל האמריקאי מעבר לים (ולעתים גם בתוך ארה"ב) שנקרא "מועצת הארבעים". הנרי קיסינג'ר היה יו"ר הגוף הזה בשנים 1969 עד 1976, וזאת כחלק מתפקידו כיועץ לבטחון לאומי של הנשיא.
הנה מספר דוגמאות מתוך ספרו של היצ'נס: לטענתו, קיסינג'ר סייע לניקסון לנצח בבחירות ב-1968 על ידי שיבוש המשא ומתן לשלום בוויטנאם. המו"מ התנהל לפני הבחירות כאשר קיסינג'ר הבטיח למנהיגים מויטנאם תנאים טובים יותר אם ניקסון ייבחר לנשיא. מנהיגי דרום וויטנאם קיבלו את ההצעה ועזבו את שיחות השלום. התוצאה: מלחמת וויטנאם נמשכה עוד מספר שנים במחיר כבד של חיי אזרחים וחיילים אמריקאיים ווויטנאמיים (פרק 1, עמוד 9).
היצ'ינס מאשים את קיסינג'ר באחריות להפצצות מסיביות של מטוסים כבדים אמריקאיים מגובה רב וללא אבחנה על אוכלוסיה אזרחית בלאוס ובקמבודיה שהיו מדינות נייטרליות במלחמת וויטנאם, ללא ידיעה וללא אישור של הקונגרס האמריקאי- הגוף שאמור לאשר פעולות מלחמה על פי החוקה האמריקאית, במבצע שנקרא תפריט ("מבצע מניו"). (פרק 3, עמוד 28 ). לפי היצ'ינס כ-3630 גיחות הפצצה בוצעו ממרץ 1969 ועד מאי 1970 בהם נהרגו כ350 אלף אזרחי לאוס וכ-600 אלף אזרחים קמבודיים.
היצ'ינס מאשים את קיסינג'ר באחריות ישירה לרציחתו של הגנרל רנה שניידר, מפקד צבא צ'ילה, על מנת למנוע את עלייתו של משטר סוציאליסטי בצ'ילה למרות שנבחר באופן חוקי בבחירות דמוקרטיות במדינה שהייתה ידידותית לארצות הברית באמריקה הלטינית. (פרק 5, עמודים 41-53).
המעורבות הישירה של קיסינג'ר וניקסון ברצח מפקד צבא צ'ילה הוכחה לאחר שנים רבות עם שחרור לפירסום של מסמכים של הסי. איי. איי, כפי שמתואר בכתבה הבאה:

בכתבה נאמר שקיסינג'ר לעג למבצעי הרצח על שלקח להם שלוש ניסיונות וכשלושה שבועות להשלים את משימתם.
רוג'ר מוריס, חבר המועצה לבטחון לאומי של ארה"ב והיועץ של קיסינג'ר בבית הלבן, טען בסרט דקוקומנטרי שקיסינג'ר פעל בחשאיות ובמקרים מסויימים מאחורי גבו של הממשל האמריקאי
רוג'ר מוריס והעיתונאי וויליאם סאפייר טוענים בסרט שקיסינג'ר התקין האזנות סתר לחברי המועצה הלאומית האמריקאית ולעיתונאים מחשש שידליפו ידיעות לעיתונות.

עוד טען מוריס שלצוות העובדים של קיסינג'ר היה נדמה לפעמים שהאוייבים האמיתיים של קיסינג'ר הם לא הרוסים או הסינים, אלא הזרועות האחרות של הממשל האמריקאי, משרד הבטחון והסי איי איי שסיכנו את שליטתו..
על סמך דברים אלו ניתן אולי להבין את האמירה של המועמד הדמוקרטי ברני סנדרס במירוץ לנשיאות של המפלגה הדמוקרטית שאמר השנה ששקיסינג'ר איננו ידידו ושלא יקח ממנו שום עצה. הוא ציין שקיסינג'ר היה מזכיר המדינה ההרסני ביותר בהיסטוריה האמריקאית המודרנית:
“I am proud to say that Henry Kissinger is not my friend, and I will not take advice from him on foreign policy, Sanders said, calling him the most destructive secretary of state in American history.”
איננו יודעים אם כל מה שנטען כנגד ד"ר קיסינג'ר על ידי היצ'ינס יוכח בבית משפט, כפי שטוען היצ'ינס בספרו המשפט של הנרי קיסינג'ר, אבל הדברים מטרידים.
כשזו דמותו של האיש, ואלה הם המעשים המיוחסים לו בזירות אחרות בעולם – האם לא נדרש לחזור ולבדוק לעומק את פועלו של ד"ר קיסינג'ר לפני ובמהלך מלחמת יום הכיפורים, כאן במזרח התיכון? לאור הדברים למשל, האם היה מוצדק האמון העיוור שהיה למנהיגי ישראל בקיסינג'ר ששמעו לעיצותיו ופעלו על פיהן ללא עוררין?

ד"ר קיסינג'ר טרם השיב לפניות שלנו אליו בבקשה לקבל את התייחסותו על מעורבותו ב-1973.
קוראים שיש להם מידע נוסף הקשור בפועלו של דר. קיסינג'ר בזירה הבינלאומית במקומות אחרים בעולם או בנושאים הקשורים לתחקיר מיוחד זה בנושא מלחמת יום כיפור מוזמנים לכתוב אלינו- contact@agictv.com

האם המסמכים הרבים שהוצגו בששת הפרקים הקודמים של תחקיר NOW מוכיחים שקיסינג'ר פעל כנגד ישראל בשיתוף עם מצרים מאחורי הגב של הממשל האמריקאי ושל ישראל?
מאת ד"ר רמי רום וד"ר אמיר גילת

ב-23 באוקטובר 1973 בשעה 16:35 כינס מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר את הצוות שלו לדיון במשרדו. מלחמת יום הכיפורים עוד לא הסתיימה וקיסינג'ר ביקש לעדכן את הצוות שלו על התפקיד המרכזי שהיה למחלקת המדינה במשבר במזרח התיכון.

מהמסמכים שבידינו עולה שיש בעיה בדיווח של קיסינג'ר. נראה שאפילו מחלקת המדינה לא ידעה איזה תפקיד מכריע מילא העומד בראשה לפני ובמהלך המלחמה. הפרוטוקול שאנו חושפים כאן מעורר סימני שאלה לגבי התנהלותו של מזכיר המדינה האמריקאי ויחסו לישראל.

"הפעם הראשונה שבה שמעתי על המלחמה היה בשעה 6 בבוקר", עדכן קיסינג'ר את צוותו בישיבה הסודית. היה זה, לדבריו, כאשר ג'וזף סיסקו, תת-מזכיר המדינה של ארצות הברית, העיר אותו עם בקשה ישראלית לנסות לעצור את המלחמה הקרבה.

"יש סיפורים על כך שאנחנו עצרנו את הישראלים מלבצע תקיפת מנע ושהאבידות שלהם נגרמו מהלחץ שלנו שלא לבצע את תקיפת המנע",אמר קיסינג'ר והדגיש: "אלה שטויות מוחלטות, אנחנו לא לחצנו עליהם להימנע מתקיפת מנע כי לא האמנו שתהיה מלחמה"

האם הסיפורים האלו היו באמת "שטויות מוחלטות", כפי שהגדירן קיסינג'ר? מה באמת עשה קיסינג'ר בבוקר של השישי באוקטובר? כיצד פעל באותן שעות גורליות? התשובה לשאלה טמונה בשני מברקים ששיגר מרדכי שלו, הציר הישראלי בוושינגטון. (שלו החליף אז את השגריר דיניץ שהיה בדרכו חזרה מישראל לארה"ב) והוא היה בסוד המגעים החשאיים של קיסינג'ר עם חאפז אסמעיל , יועצו של סאדאת).

במברק בהול ראשון בשעה 7.05 (שעון ארה"ב) כתב שליו למרדכי גזית מנכ"ל משרד ראש הממשלה הוא כותב של"נפתלי (שם הקוד של קיסינג'ר) נודע על כוונתה של ישראל להיכנס לפעולה (קרי, להנחית מכת מנע על המצרים) תוך שש שעות . קיסינג'ר ביקש להזהיר את ראש הממשלה גולדה מאיר מפני מכת מנע מקדימה:

לאחר כ-45 דקות קיסינג'ר התקשר שוב למרדכי שלו ואמר לו שקיבל דיווח מקיטינג, השגריר האמריקאי בתל-אביב על ההחלטה הישראלית שלא לבצע פעולה מונעת. לדבריו, הוא כבר העביר את הידיעה לסובייטים ולמצרים. הוא הבהיר ואולי אף הזהיר שבדברים אלה לקחה על עצמה ארה"ב אחריות שישראל לא תנקוט בפעולה יזומה.

נראה אפוא שהדיווח של קיסינג'ר לצוות שלו במחלקת המדינה לא היה מדויק, בלשון המעטה.

כיצד מתיישבים דבריו של קיסינג'ר לצוות שלו ("אלה שטויות מוחלטות, אנחנו לא לחצנו עליהם להימנע מתקיפת מנע כי לא האמנו שתהיה מלחמה") עם המברקים של שליו, המגלים פעילות ערה של קיסינג'ר כדי למנוע את מכת המנע הישראלית?

סוגית מכת המנע היא נושא אסטרטגי מהותי ביותר שנחקר מאוחר יותר לעומק על ידי ועדת אגרנט. הועדה ניסתה להבין מה הביא לעצירת התקפת המנע של חיל האוויר שדרש הרמטכ"ל דדו ואשר הוכנה ע"י מפקד חיל האוויר בני פלד?

חיל האוויר הישראלי התכונן לתקיפה כבר מהשעה 4 וחצי לפנות בוקר. המטוסים הישראלים עמדו חמושים על המסלולים והטייסים חיכו לפקודה להמריא לתקיפה בעומק מצרים בסביבות השעה 11 לפני הצהריים בשבת ה-6 באוקטובר. מישהו עצר את מכת המנע שהייתה יכולה לשנות לחלוטין את מהלכי המלחמה וההפתעה הישראלית.

בהמשך הדיון אמר קיסינג'ר שהישראלים היו רגועים יותר מהאמריקאים לגבי הסיכוי שתפרוץ מלחמה. הוא ציין שביום חמישי, 4 באוקטובר, הוא נפגש עם שר החוץ הישראלי אבא אבן וכי אבן היה בטוח בכך שאין סיכוי שהמצרים יצאו למלחמה.

האומנם? על פי עדות מרדכי גזית בוועדת אגרנט אמר קיסינג'ר לאבא אבן באותו המפגש, יומיים לפני המלחמה בוושינגטון – "סאדאת רוצה שלום ויודע שאינו יכול להסתכן במלחמה" וגזית מעיד שהוא חשב שהייתה הטעיה גדולה מאוד.

בהמשך הדיווח שלו למחלקת המדינה אמר קיסינג'ר שגם אם ישראל הייתה פותחת במתקפת המנע הדבר לא היה משנה מהותית את תוצאות המלחמה.

הוא הסביר לצוותו במחלקת המדינה שהמצרים הפיקו לקחים ממלחמת ששת הימים ושינו את אסטרטגית הלחימה שלהם, בעוד שישראל לא עשתה זאת. על פי קיסינג'ר, האסטרטגיה המצרית התבססה על טילי נ"מ (סאם) וטילים אנטי טנקיים (סאגר) בזמן שישראל המשיכה להתבסס על עליונות אווירית וארטילריה שאמורה להביא לכניעת האויב, תוך שהוא משווה זאת לאסטרטגיה של הגרמנים במלחמת העולם השנייה. בסוף המלחמה קיסינג'ר ידע שישראל איבדה כ-400 טנקים בשבוע הראשון ללחימה בסיני (ועוד כ-100 טנקים ברמת הגולן), בעיקר מפגיעות טילי הסאגר וכ-100 מטוסים של חיל האוויר שהופלו ברובם על ידי טילי סאם.

אין ספק שאם ישראל הייתה פותחת במתקפת המנע של חיל האוויר ב-11 בבוקר, כפי שדרש הרמטכ"ל דדו, והייתה מפעילה בזמן את תכנית "שובך יונים גדול", היתה הצליחה המצרית נכשלת. 200 טנקים ישראלים של הצבא הסדיר שהיו בסיני היו תופסים עמדות על התעלה לפני הפתיחה באש על ידי המצרים ו-400 טנקים ישראלים לא היו מושמדים בשבוע הראשון של הלחימה על ידי טילי סאגר של החי"ר המצרי, שנפרשו בצידה המזרחי של התעלה בהמתנה למתקפת הנגד הישראלית שכשלה ב-8 באוקטובר.

ועדת אגרנט מצאה שתוכנית שובך יונים גדול לא התבצעה כי פיקוד דרום חשב שהפרישה של הטנקים על קו המים בתעלה צריכה להתחיל רק בשש בערב. לכן בשעה שתיים בצהריים, בתחילת המתקפה המצרית, היו רק שלושה טנקים ישראלים על קו המים בתעלה.

בהמשך הדיווח שלו, ציין קיסינג'ר שהישראלים ממש ניצלו מנפילה מהמצוק והם למדו שלא יוכלו לסמוך בעתיד רק על העוצמה הצבאית של הנשק האמריקאי. לדבריהם, אם תצא ישראל למלחמה נוספת, היא תצטרך את "התמיכה הנלהבת שלנו", אחרת תהיה אבודה.

קיסינג'ר הוסיף שייקח לישראלים מספר שבועות להתגבר על השוק העצום של תוצאות המלחמה הקשות. הוא השווה את מחיר הדמים, באופן יחסי לארה"ב, וציין שהדבר שקול לאובדן של 600 אלף חיילים בשבועיים של לחימה, והשווה זאת גם למספרים של מלחמת העולם הראשונה.

בסיום הדיווח שלו למחלקת המדינה, אמר קיסינג'ר שמה שצריכים לזכור במחלקת המדינה זה שהאירועים של השבועיים האחרונים היו הצלחה גדולה לארה"ב –

לסיכום, שנה מאז פרסום הפרק הראשון בתחקיר ולמקרא המסמכים החדשים שהתפסמו כאן, נשאלת השאלה אם נכון עדיין להתעלם מהמעשים של קיסינג'ר לפני ובמהלך המלחמה? האם כך מצופה מהאיש גולדה אמרה עליו שהוא "הוכיח עצמו מעל ומעבר" ו"שאין להטיל בו דופי לעת עתה"?

האם לא הגיעה העת לחקור את מעשיו לעומק, במיוחד לאור המסמכים המעלים חשד כבד שהאיש פעל מאחורי גב הממשל הישראלי והאמריקאי גם יחד, וגרם לנזק עצום למדינת ישראל? האם המסמך שהתפרסם כאן היום אינו מהווה את האקדח המעשן?

לקריאת הפרקים הקודמים בתחקיר:

פרק ראשון – תעלומת המשפט המחוק

http://www.nowtv.co.il/kissinger1/

פרק שני – האג'נדה הנסתרת של ד"ר קיסינג'ר

http://www.nowtv.co.il/kissinger3/

פרק השלישי – מי אתה דר. קיסינג'ר ?

http://www.nowtv.co.il/kissinge2

פרק רביעי – הערוץ החשאי קיסינג'ר איסמעיל

http://www.nowtv.co.il/kiss4/

פרק חמישי- הערוץ החשאי וההתנקשות בג'ו אלון

/http://www.nowtv.co.il/kiss5

פרק שישי – האם איסמעיל ידע שקיסינג'ר ימנע סיוע צבאי מישראל במלחמת יום כיפור?

http://www.nowtv.co.il/kiss06/