זה התחיל בהודעה תמימה לכאורה ברשת החברתית פייסבוק. מחמוד בן נאצר ג'בארין, בן 30 מברטעה, קיבל בשנת 2023 בקשת חברות ממישהו שהציג את עצמו בשם סלימאן אלנגאר, המכונה "אבו מלאכ". אבל זה לא היה סתם מישהו – סלימאן היה תושב רצועת עזה, ולטענת התביעה, פעיל בכיר בארגון החמאס. מחמוד, כך נטען בכתב האישום שהוגש ע"י פרקליטות מחוז חיפה, הבין את זהותו האמיתית של סלימאן, אך החליט להשיב לפנייה ולהיכנס לשיחה שתשנה את חייו לחלוטין. כעת הוא יושב במעצר מאז ה-14 בספטמבר, מואשם במגע עם סוכן חוץ, פעולה ברכוש טרור וגילוי הזדהות עם ארגון טרור.

על פי כתב האישום, בשנת 2023 פנה לנאשם דרך רשת הפייסבוק פעיל חמאס בשם סלימאן אלנגאר המכונה "אבו מלאכ", תושב רצועת עזה. הנאשם, שהבין לטענת התביעה כי מדובר בפעיל ארגון הטרור או מי שקשור בו, השיב לפניה והתכתב עם סלימאן בעניין גיוס כספים. במרץ 2024 פנה סלימאן שוב לנאשם וביקש את עזרתו בגיוס כסף, והנאשם השיב בחיוב למרות שלטענת התביעה היה מודע לזהות המבקש.

במהלך חודשים מרץ עד יוני 2024 העביר הנאשם לפעיל החמאס סכומים משמעותיים של כסף בשלוש העברות נפרדות. בפעם הראשונה העביר 1,500 שקלים באמצעות חלפן כספים המתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית, אשר העביר את הכסף דרך חברו של סלימאן המתגורר בירדן. בנוסף, לפי כתב האישום, אסף הנאשם כספים נוספים שהופקדו על ידי אחרים בבתי עסק באום אלפחם כדי להעבירם לפעיל החמאס. במאי 2024 העביר הנאשם סכום נוסף של 6,000 שקלים דרך מתווך בשטחים, וביוני 2024, לאחר תיאום מול סלימאן באמצעות ווטסאפ, העביר סכום נוסף של 4,500 שקלים.

כתב האישום כולל גם האשמות בגין פעילות ברשת החברתית טוויטר (היום X). על פי המסמך, הנאשם ניהל חשבון ברשת עם 11 עוקבים ופרסם בו תגובות המבטאות הזדהות עם ארגון החמאס. ב-19 בינואר 2025 פרסם הנאשם תגובה בערבית "תחיה חמאס" למסר שתיאר את המצב ברצועת עזה, ובדצמבר 2024 פרסם תגובה נוספת ובה כתב "שאללה יברך את ג'ולאני ואני פלסטיני, תחיה חמאס וג'ולאני, וקללת אללה על איראן" בתגובה לפרסום אחר. התביעה טוענת כי פרסומים אלה מהווים ביטוי של שבח, תמיכה והזדהות עם ארגון טרור בפומבי.

כתב האישום נפתח עם תיאור מפורט של אירועי ה-7 באוקטובר 2023, בהם חדרו פעילי חמאס לשטח ישראל וביצעו את מה שמכונה במסמך "מעשי הזוועה ההמוניים", במהלכם נהרגו למעלה מ-1,200 בני אדם ונחטפו למעלה מ-220 ישראלים וזרים לרצועת עזה. התביעה מדגישה כי במועד הגשת כתב האישום מצויה מדינת ישראל עדיין בלחימה, והנאשם ביצע את מעשיו בהקשר זה.

הנאשם מואשם בעבירות חמורות על פי חוק העונשין וחוק המאבק בטרור, ובמידה ויורשע צפוי לעונש מאסר משמעותי. התביעה הודיעה לבית המשפט כי תבקש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל במקרה של הרשעה. התיק צפוי להתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, והנאשם זכאי למינוי סניגור ציבורי במידה ועומד בתנאים הנדרשים.

מאבק על מרחב וחלום, ומציאות של חשדנות הדדית

האתר "המקום הכי חם בגיהנום" פרסם לאחרונה שני מאמרים שהפכו במהרה לזירת התנגשות אידיאולוגית ורגשית בין תושבי אום אל-פחם ומי עמי. במרכז הוויכוח ניצבת תוכנית מתאר חדשה לעיר אום אל-פחם, שתנאיה – ובעיקר הדרישה להקים "אזור חיץ" ביטחוני – יצרו מציאות של קרע עמוק בין שני היישובים השכנים.

הנרטיב של הנישול: מבט מתוך אום אל-פחם

במאמר שכתב וסים חוסרי, תושב אום אל-פחם, הוא מציג את מה שנתפס בעיניו כ"מסווה של צורך ביטחוני" שנועד למעשה "לדחוק את התושבים הערבים לשוליים". חוסרי מתאר בטקסט בכאב את הפער בין חלומו להשתלב במרחב לבין המציאות שמנעה זאת ממנו. הוא נזכר בניסיונותיו הכושלים להשתתף בהגרלת מגרשים במושב מי עמי, ומצייר תמונה של דלתות שנסגרות בפניו רק בשל זהותו. "בטחון אמיתי לא יכול להיבנות על חורבן וייאוש של הצד השני", הוא כותב, ומותח ביקורת על מדיניות שלדבריו, מעניקה הכרה ומשאבים לפחדיהם של תושבי מי-עמי, בעוד הפחד הקיומי של צעירי אום אל-פחם מפני אובדן אדמתם וביתם מוזנח ונדחק הצידה. עבור חוסרי, "אזור החיץ" אינו אלא סימבול נוסף למדיניות מפלה ומנשלת שמטרתה להרחיק את האזרחים הערבים.

הנרטיב הביטחוני: מבט מתוך מי עמי

מנגד, במאמר תגובה תקיף שפורסם באותו אתר, מציג שי פלבניק, תושב מי עמי, את הצד השני של המטבע. הוא דוחה את טענותיו של חוסרי ורואה בהן חלק מ"חזון אנטי-ציוני של מרחב ללא יהודים". פלבניק מזכיר את ההיסטוריה של המושב, שהוקם כהיאחזות נח"ל במטרה לבסס גבולות המדינה. הוא טוען כי התוכנית של אום אל-פחם מתמקדת בשטח ספציפי ובעייתי – "רצועה של מאה מטר על מדרון כמעט אנכי, שאינו מתאים לבנייה ממילא" – כדי לבסס "טיעון קורבני". פלבניק מסביר את הצורך הבלתי מתפשר ברצועת ההפרדה: "תושבי מי עמי חיים במתח יומיומי עקב יריות מנשק לא חוקי מאזור אום אל-פחם". הוא מספק פתרונות קונקרטיים למצוקת הדיור באום אל-פחם, כגון בנייה לגובה ותכנון עירוני מודרני, ומבהיר כי מושב קטן אינו יכול לשמש כתחליף למדיניות חברתית כוללת של המדינה.

הדיון שפרץ באתר "המקום הכי חם בגיהנום" הוא דוגמה מובהקת למורכבות החיים במדינה המבקשת ליישב קונפליקטים על ביטחון, זכויות וזהות בתוך מרחב מצומצם. שני הנרטיבים, על אף שהם עומדים בסתירה, משקפים חלומות ופחדים אמיתיים משני צדי הגדר.

השוואת עמדות מפתח: אום אל-פחם מול מי עמי