תרחיש המדאיג: ישראל 2050 – 30% עוני ושוד חודשי לאזרח?
דוח בדיוני לשנת 2050 מציג: עלייה דרמטית בשיעור העוני ובמעשי השוד והאלימות. מה מביא ישראלים לבחור ב"דרכים לא לגיטימיות"? המומחית מאוניברסיטת חיפה מנתחת את גורמי הסיכון הספציפיים לחרדים, ערבים וחד-הוריות, ומציגה פתרון אחד מוכח: מעורבות ואחריות ממשלתית מלאה.
ראיון עם ד"ר עינת לוי מאוניברסיטת חיפה
הפערים הכלכליים והאי-שוויון החברתי בישראל אינם עניין חדש, אך על פי ניתוח עומק של ד"ר ענת לוי מאוניברסיטת חיפה, המצב עלול להחמיר באופן דרמטי עד כדי יצירת חברה אלימה ולא יציבה. בראיון נוקב, היא מציגה תמונת עתיד מדאיגה ומפרטת את גורמי השורש של העוני המגזרי ואת הפתרון המדיני היחיד שיכול להציל את המצב.
עוני גורר אלימות: הקשר הישיר
ד"ר לוי מזהירה כי עלייה בשיעורי העוני מובילה בהכרח לעלייה בפשיעה ובאלימות. היא מדמה מצב עתידי (שנת 2050) בו שיעור העוני בישראל מגיע ל-30% (לעומת 20% בשנת 2023) [00:24], והאזרח הממוצע חווה אירוע שוד פעם בחודש [00:30].
"ברגע שיש הרבה מאוד אנשים שיש להם מעט מאוד דרכים לגיטימיות להשיג משאבים להישרדות כלכלית, שיעורי העוני עולים" [00:49], מסבירה ד"ר לוי.
היא מדגישה את חוסר הברירה של אנשים במצוקה: כאשר שוק העבודה לא מספק די פרנסה לקורת גג או מזון לילדים, יש שפונים ל"דרכים לא לגיטימיות" [01:09].
העוני המגזרי: גורמי סיכון ספציפיים
ד"ר לוי מדגישה כי תמונת העוני בישראל משקפת שוני במשתנים חברתיים ודתיים [01:59]. במחקר שנערך, מופו גורמי סיכון ספציפיים לכל אוכלוסייה:
- חרדים: הבעיה המרכזית היא השכלה שאינה מתאימה לדרישות שוק העבודה, ובנוסף, קיים מחסור במשרות המתאימות לאורח החיים החרדי [02:54].
- ערבים: סובלים גם הם מהשכלה לא מתאימה, ובנוסף, מגורים בפריפריה וחוסר נגישות לתחבורה ציבורית מקשים על הגעה למקומות תעסוקה [03:10].
- מהגרים (יוצאי אתיופיה, ברית המועצות לשעבר): מתאפיינים בהון חברתי נמוך. הם גרים בדיור הומוגני ומתקשים לקבל הפניות ועצות למקומות עבודה איכותיים, מה שמעכב את פריצת הגבולות החברתיים-כלכליים [03:25].
- נשים חד-הוריות (יהודיות וערביות): נתונות במצוקה בסיסית הנובעת מכך שהן מטפלות עיקריות וגם מפרנסות עיקריות – מצב שמקשה מאוד על ביצוע שני התפקידים בו-זמנית [03:59].
הפתרון המוכח: כניסתה של המדינה לתמונה
לאחר ניתוח גורמי הסיכון, ד"ר לוי מציגה את המדיניות היחידה שהוכיחה את עצמה כעובדת בכל העולם לצמצום העוני ואי-השוויון: לקיחת אחריות מלאה על ידי המדינה [04:48].
שלושה צעדים קריטיים שאחריות המדינה כוללת:
- פרנסה הוגנת: לאפשר לאנשים הנמצאים בשוק העבודה "פרנסה טובה" כדי שיוכלו לפרנס את משפחתם בכבוד [04:54].
- תעסוקה מותאמת: למצוא תעסוקה מתאימה לכל סוג אוכלוסייה בהתאם לגורמי הסיכון הספציפיים שלהם.
- רשת ביטחון: עבור מי שאינו יכול לעבוד כלל, המדינה צריכה לספק תחליף ושכר המבטיח קיום בסיסי [05:12].
"ככל שהמדינה תספק זכויות חברתיות לכולם: השכלה מתאימה (במיוחד השכלה גבוהה כיום), בריאות, רווחה, ביטחון תזונתי ודיור לכולם, שיעורי העוני ירדו" [05:30].
המצב בפועל: ד"ר לוי מזהירה כי נכון להיום, הממשלה "הולכת ומתרחקת" מזכויות חברתיות, אשר הולכות ומצטמצמות ואינן חלות על כולם [05:57]. שיפור המצב ידרוש שינוי כיוון מדיניות והרחבה משמעותית של הזכויות החברתיות הניתנות לאזרחים.