בג"צ החליט היום לערוך דיון נוסף בפרשת הירי של שוטר שגרם למותו של תושב כפר קנא שגליל במהלך פעילות מבצעית. הדיון יתמקד השאלה המשפטית העקרונית- האם ניתן להורות על הגשת כתב אישום נגד אדם שלא נחקר באזהרה. הדיון ייערך בפני הרכב של חמישה שופטים שזהותם תיקבע בהמשך.

ההחלטה החריגה ניתנה ע"י נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות בעקבות עתירה שהגיש השוטר יצחק נאור שירה לעבר תושב כפר קנא, חיר חמדאן. המחלקה לחקירות שוטרים החליטה שלא להעמיד את השוטר לדין, ואביו של המנוח הגיש ערר על החלטה זו ליועץ המשפטי לממשלה וביקש להעמיד את יצחק לדין בעבירת הריגה ואת השוטרים האחרים שהיו איתו במשימה בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. יצחק או השוטרים לא נחקרו באזהרה אלא בהליך של "בדיקה מקדימה".

משחלפו שנתיים וטרם ניתנה החלטה בערר, הגיש האב עתירה לבית משפט זה בבקשה שתתקבל החלטה בערר שהגיש. בדעת רב הורה ביהמ"ש ליועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את השוטר, ועל רקע זה הבקשה שהגיש לדיון נוסף בנושא.

"הליך הדיון הנוסף שמור לאותם מקרים שבהם נפסקה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראוי לקיים בה דיון נוסף", קבעה הנשיאה חיות שציינה כי המקרה דנן הוא אכן חריג ונדיר. זאת, לא רק מכיוון שבית המשפט התערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה בדבר אי-העמדה לדין והורה לו להגיש כתב אישום נגד חשוד שתיק החקירה נגדו נסגר בעילה של חוסר אשמה, אלא גם משום שמדובר באחד המקרים הבודדים שבהם השיקולים נגעו בעיקר לשאלת דיות הראיות. אולם, חרף חריגותו בהיבטים אלו סברו שופטי ההרכב שהשאלות נוגעות ליישום הדין ואין מדובר בשינוי ההלכה הפסוקה.

בשל כך קבעה הנשיאה שאין מקום לדיון נוסף בענין, אך היא החליטה שבענין אחד כן יתקיים דיון נוסף: בפסק הדין הורה בית המשפט ליועץ המשפטי: "להעמיד לדין את השוטר היורה בגין הירי שגרם למותו של חיר ז"ל". משמעותה של הוראה זו היא כי ניתן להגיש כתב אישום נגד אדם שלא נחקר באזהרה, וכפי שציינו השוטר ונציגי פרקליטות המדינה עובדה זו מעוררת על פניה קשיים משפטיים ומעשיים, שכן יש בה, לכאורה, משום פגיעה בזכות להליך הוגן.

מסיבה זו החליטה הנשיאה לקיים דיון נוסף בסוגיה ולקבוע אם ניתן להורות על הגשת כתב אישום נגד אדם שלא נחקר באזהרה.



כיצד יוכל תושב כפר כנא שנורה למוות ע"י שוטר לפני חמש שנים להשפיע על העמדתו לדין של ראש הממשלה נתניהו, גם אם יחליט היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיקים נגדו? התשובה לשאלה טמונה בפסק דין דרמטי שניתן לפני ימים אחדים בבית המשפט העליון ואשר למרות חשיבותו המרכזית נדחק משום מה לשולי הכותרות. השורה התחתונה בפסק הדין התקדימי היא שבג"צ הורה ליועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום נגד השוטר שירה למוות בחיר חמדאן, וזאת למרות שהיועמ"ש סבר שאין להעמידו לדין. המשמעות ברורה: החלטתו הנדירה של בג"צ להתערב בשיקול הדעת של היועמ"ש  בטענה כי הוא לא היה במתחם הסבירות, עשויה להביא להתערבות דומה של בית המשפט גם בתיקי נתניהו. התערבות זו יכולה להיות לא רק במקרה שיחליט היועמ"ש מנדלבליט לא להעמיד לדין את ראש הממשלה. יתכן ובית המשפט יראה לנכון להתערב גם במקרה, נניח, שמנדלבליט יחליט להעמיד את נתניהו לדין בגין מרמה והפרת אמונים ולא בשוחד. פסק הדין החריג של בית המשפט העליון טורף את הקלפים בכל הקשור למערכת היחסים בין הרשות השופטת ליועץ המשפטי לממשלה, כנציג הרשות המבצעת, וכאמור עשויות להיות לו השלכות על העמדתו לדין של ראש הממשלה, שבסבירות גבוהה יגיע עניינו לבג"צ.

ומעשה שהיה כך היה: בליל 7.11.2014 יצא כוח של שוטרי יס"מ בניידת משטרתית מסוג סוואנה לעצור חשוד המתגורר בכפר כנא. החשוד נעצר, הועלה על הסוואנה, והמשיך יחד עם הכוח למשימת מעצר נוספת. במהלך נסיעתה של הסוואנה, רץ לעברה חיר חמדאן שבידו סכין מטבח באורך של 29 ס"מ, כשהוא קורא קריאות 'אללה אכבר'. מכונית הסוואנה נעצרה, חמדאן נצמד אליה והחל להכות על חלונותיה באמצעות הסכין שבידו. החלון לא נשבר רק מחמת היותו ממוגן; הדלת לא נפתחה אך משום שהיתה נעולה. בהמשך פנה חמדאן לחלון הימני-אחורי, וחבט גם בו. השוטר בן לוי שישב סמוך לחלון צעק לעברו שיתרחק, אך כשהבחין שצעקותיו אינן מועילות, פתח את דלת הסוואנה, וירה שני כדורים באוויר. חמדאן נרתע מהירי, אך מיד שב להכות עם סכין על החלון. בשלב זה, פרקו לוי והשוטר נאור יצחק מהסוואנה, כּיוונו את נשקם לעברו של חמדאן, והפצירו בו להשליך את הסכין שבידו; חמדאן לא נענה להוראות השוטרים להשליך את הסכין. השוטר יצחק, ירה כדור בודד לעבר חמדאן, אשר פגע במרפקו השמאלי והמשיך משם למותן שמאל; חמדאן התמוטט ונפל ארצה. המון זועם ששהה בסמוך החל להתקהל במקום, ולהתקרב אל הכוח המשטרתי. אנשי הכוח שצפו במתרחש, מיהרו לגרור את חמדאן, ולהעלותו אל הסוואנה. במקביל, ירה אחד מאנשי הכוח שתי יריות באוויר על מנת להניס את ההמון. עם תחילת הנסיעה, דיווחו אנשי הכוח לקצין תורן על אשר אירע, והזמינו ניידת טיפול נמרץ. חמדאן הועבר לטיפול בניידת; בהגיעוֹ לבית החולים – נקבע מותו.

"עוד באותו לילה החלה חקירת נסיבותיו של האירוע. עדים זומנו לחקירה, ראיות וממצאים נאספו בזירה, ומומחים חיוו דעתם", כתב השופט העליון נעם סולברג בהחלטתו וציין שביום 5.5.2015 נמסרה למשפחת המנוח החלטת מנהל המחלקה לחקירות שוטרים לסגור את תיק החקירה בעילה של 'חוסר אשמה'. ההחלטה ניתנה על דעת פרקליט המדינה. על ההחלטה לסגור את תיק החקירה, הוגש חודש לאחר כן ערר ליועץ המשפטי לממשלה. הערר הוגש מטעם ראפת, אביו של המנוח, שטען שלשוטר יצחק אחריות ישירה למותו של המנוח, שכן הוא ירה "לעבר מרכז גופו, מתוך אי אכפתיות לתוצאות הירי, בנסיבות העולות לכדי עבירת הריגה". אשר לשוטרים הנוספים שנכחו באירוע נטען, "כי היו שותפים לשיבוש החקירה, תיאום עדויות וניסיון להסתיר את אשמתו של היורה במעשה עבירה של הריגה".

משחלפו שנתיים והחלטת היועץ המשפטי לממשלה בוששה לבוא, הגיש האב עתירה לבג"צ ובעקבותיה הודיע באותו יום היועמ"ש על סגירת התיק. על החלטה זו הגיש האב עתירה נוספת לבג"צ שבה ביקש להורות ליועמ"ש להעמיד לדין את השוטר היורה.

השופטים עופר גרוסקוף וג'ורג קרא קבעו בעמדת רב  (נגד עמדת המיעוט של השופט נעם סולברג) כי אין מנוס מקבלת העתירה, תוך מתן הנחיה ליועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין פלילי את השוטר היורה, תוך הותרת שיקול הדעת לקבוע מה יהיו סעיפי האישום ליועץ המשפטי לממשלה בהתאם למיטב שיקול דעתו המקצועי.

שופטי העליון, באופן לא מקובל, ירדו לעומקו של התיק והתייחסו בפרטי פרטים לעדויות ולממצאים שהיו בו על מנת לנתח את סבירות ההחלטה של היועמ"ש. גם להתנהלות זו עשויה להיות השפעה על תיקי נתניהו, במידה וביהמ"ש יבחן במסרקות ברזל גם את החלטת היועמ"ש לסגור את תיקי נתניהו או שיבחן את ההחלטה להעמידו לדין בעבירה מסוימת ולא בעבירה אחרת.

ומעבר לכך ניתח השופט גרוסקוף גם את הליקויים בהנמקת ההחלטה. "היועמ"ש נימק את החלטתו לדחות את הערר, אך בנימוקיו נפלו לטעמי מספר ליקויים: הבסיס המשפטי להחלטה אינו ברור; הנימוק העיקרי אינו נתמך בחומר הראיות; תירוץ הקשיים שבהחלטה אינו משכנע; לא נשקלו כל האפשרויות שעמדו לרשות היועמ"ש", קבע השופט, ודברים דומים עשויים להאמר גם בענין החלטות אחרות של מנדלבליט.

פסק הדין עצמו עוד ילמד בשל הענין הרב והחשיבות שיש לו בנושאים עקרוניים אחרים- סוגיית ההגנה העצמית כטענת הגנה, התנהלות מח"ש בחקירותיה ושיקול הדעת של הרשויות בענינים אלה, מעמדה של החלטה מנהלית ועוד, אבל אנו נשאר רק אם מה שיכול להיות רלבנטי לנושא תיקי ראש הממשלה.

ככלל, וזאת אומרים גם שופטי הרוב, לא יתערב בית המשפט בהחלטות על העמדה לדין. אולם הכלל אינו מוחלט. במקרים נדירים וחריגים התערב בית המשפט בהן."אני סבור שלפנינו מקרה הנופל לגדר החריג, בשל שילוב של האינטרס הציבורי בהעמדה לדין מזה, וניתוח פגום של היועמ"ש בשאלת דיות הראיות מזה", קבע השופט גרוסקוף. "ודוק, היועמ"ש סבר שאין אשמה, משום שלטעמו אין סיכוי סביר להרשעה. בשל צירוף הרכיבים שהזכרתי, לא ניתן לקבל עמדה זו. במילים אחרות, חומר הראיות מעלה אפשרות סבירה לכך שבית המשפט יקבע שהשוטר היורה אשם בעבירה".

(עוד שאלה בסוגיה זו שאינה קשורה לתיקי רה"מ של נדון בה כעת: לאחר שביהמ"ש העליון קבע כי יש די ראיות להעמיד את השוטר לדין, מה הסיכוי של השוטר להיות מזוכה בהליך הפלילי שיפתח נגדו?).

השופט ג'ורג' קרא קבע מושכלות ראשונים הן כי רשויות התביעה מוסמכות להעמיד לדין פלילי וכי סמכות זו היא בליבת סמכויותיו של היועמ"ש. שיקול דעתם של היועמ"ש ושל רשויות התביעה בתחום ההעמדה לדין פלילי (ואף בדבר פתיחה בחקירה פלילית) הוא רחב ביותר ומכך נגזר גם המנעד הרחב של מתחם הסבירות של החלטות אלו. "הלכה פסוקה ומושרשת היא כי התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות התביעה בסוגיות העמדה לדין פלילי היא מצומצמת ביותר, אך היא אפשרית ואף מיושמת", ציין והדגיש  שבית המשפט הגבוה לצדק יתערב, בין היתר, בהחלטה שנתקבלה בסתירה ברורה לאינטרס הציבור; בהחלטה שנתקבלה בחוסר סבירות קיצוני או מהותי או בעיוות מהותי; ובהחלטה הנגועה במשגה היורד לשורשו של ענין.

"הצטברות הפגמים והליקויים שנפלו בהחלטה בערר מלמדת כי מדובר בהחלטה הסוטה משמעותית ממתחם הסבירות", קבע השופט קרא ובכך קבע בית המשפט העליון בעמדת רב שעל היועמ"ש להעמיד לדין את השוטר היורה בגין גרימת מותו של המנוח.

השופט נעם סובלרג סבר שהנסיבות אינן מצדיקות התערבות בשיקול הדעת של היועמ"ש, אך הוא נותר בעמדת מיעוט.

 

התמונה של היועמ"ש מתוך ויקיפדיה