בית המשפט העליון דחה את עתירתה של מיכל כהן, שהקימה  בפייסבוק קבוצה בשם  בשם "דירות מפה לאוזן". במהלך השנים נפתחו קבוצות ודפים רבים בשם זה, בהתייחס לאזורים ולאוכלוסיות שונות. כהן אף הקימה חברה בשם "דירות מפה לאוזן בע"מ", והיא גם מפעילה אתר אינטרנט שקרוי "דירות מפה לאוזן".

ביום 5.12.2017 נרשם, לבקשתה, סימן מסחר מעוצב הנושא את השם "דירות מפה לאוזן" בגופן מסוים ולצדו איור של כדור ועליו דוגמת מפה.כשבעה חודשים לאחר שנרשם סימן המסחר המעוצב הגישה כהן בקשה לרישום סימן מסחר לא מעוצב "דירות מפה לאוזן" עבור נכסי דלא ניידי, אך קיבלה ממחלקת סימני המסחר ברשות הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר הודעה על ליקויים בבקשתה.

בוחנת סימני המסחר קבעה כי הסימן איננו כשיר לרישום בין נשאר כיון שהצירוף "דירות מפה לאוזן" נעדר אופי מבחין לגבי השירות המבוקש, והוא נוגע במישרין למהות או איכות הסחורות שלסימונן הן נועדו. עוד נקבע כי המילים "דירות מפה לאוזן" צריכות להישאר פתוחות לרשות הרבים.

בדיון בבקשה לרישום סימן המסחר לפני הפוסקת בקניין רוחני ז' ברכה צוין כי הביטוי "מפה לאוזן" שגור בשפה העברית, ולא נדרש מהלך מחשבתי מסוים כדי להבין את פשרו. בהמשך לכך נקבע כי בהוספת המילה "דירות" לביטוי "מפה לאוזן" אין כדי לשנות מן המסקנה כי עסקינן בסימן תיאורי, החסר אופי מבחין אינהרנטי; וכי לא הוכח כי הסימן המבוקש לרישום רכש אופי מבחין, אף לא בהינתן היקף הפעילות הרחב של המבקשת ברשת החברתית, אשר עמד, לטענתה, על כ-800,000 עוקבים.

 

על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ובצדו בקשה להוסיף ראייה בעניין מספר העוקבים לדפים שפתחה המבקשת בפייסבוק, שלפיה עומד על כ-900,000 עוקבים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו כי מסקנת הפוסקת שלפיה צירוף המילים "דירות מפה לאוזן" הוא בעל משמעות תיאורית בדין יסודה. בית המשפט ציין כי אמנם ניתן לקבל את הטענה שלפיה הביטוי המצרפי "דירות מפה לאוזן" אינו שגור בשפה, להבדיל מהביטוי "מפה לאוזן", ואולם אין בכך כדי להפחית ממהותו התיאורית בדבר אופן קבלת המידע. עוד נמצא כי אין מקום להתערב גם בקביעה שלפיה לא הוכח שהסימן המבוקש רכש אופי מבחין חרף התיאוריות המאפיינת אותו, קביעה המבוססת על התשתית העובדתית שהוצגה לפוסקת במקרה דנן, ושערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה (ובהקשר זה נקבע כי גם הראייה החדשה לגבי מספר העוקבים אינה מלמדת על הבדל שבמהות לצורך מסקנה בעקבות החלטת המחוזי עתרה כהן לביהמ"ש העליון. . לטענתה, בית המשפט המחוזי הכיר בפסק דינו בכך שהביטוי "דירות מפה לאוזן" אינו שגור בשפה, וקביעה זו הייתה צריכה להובילו למסקנה כי אין מדובר בצירוף תיאורי מובהק שאין מקום להפקיעו מנחלת הכלל. נטען כי לאחר שבית המשפט המחוזי קיבל את הראייה החדשה שהגישה בערעור בנוגע לאופיו המבחין הנרכש של הסימן המבוקש לרישום (בעניין מספר העוקבים), לא הייתה הצדקה לנקיטת גישה מצמצמת בביקורת השיפוטית על הקביעות העובדתיות של הפוסקת. בהקשר זה נטען כי הראייה שהוסיפה המבקשת מצביעה על כך שחוג הציבור הנוגע לעניין מכיר היטב את ה"מותג" "דירות מפה לאוזן" וכך ניתן ללמוד גם מבחירתם של צדדים שלישיים להשתמש בו, וליהנות, לפי הטענה, מן המוניטין שצבר. עוד נטען כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי עשוי להוביל לפגיעה בלתי מידתית במבקשת, בהינתן המאמצים שהשקיעה בהקמת הקבוצות והעמודים והפגיעה שעלולה להיגרם בפרנסתה כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו.

השופט העליון עוזי פוגלמן החליט לדחות את הערעור. "בעניין זה הגיעו הפוסקת ובית המשפט המחוזי למסקנה זהה, הנטועה בדל"ת אמותיו של המקרה, וזאת אף לאחר שבית המשפט קיבל את בקשתה של המבקשת להציג ראייה חדשה בשלב הערעור ובחן אותה לגופם של דברים. בנסיבות האמורות, ובשים לב גם לכך שהמבקשת מחזיקה בסימן המסחר המעוצב, הבקשה גם לא מגלה עיוות דין מן הסוג המצדיק בירור נוסף לפני ערכאה זו", פסק.