זה קרה בדיוק לפני 19 שנים: ב-31 במארס 2002. כיון שכל 19 שנה חלים התאריך הלועזי והתאריך העברח באותו יום, גם אז היה זה חול המועד פסח.

האווירה הארץ היתה טעונה. בערב ליל הסדר, כמה ימים קודם לכן, ארע הפיגוע במלון "פארק" בנתניה.  בשעות הצהריים קבלתי הודעה בביפר על פיגוע במסעדת מצה. הכרתי היטב את המסעדה אותה נהגתי לפקוד לעתים קרובות מילדות. פיגוע במסעדת מצה נתפס כמשהו בלתי מוחשי, בלתי אפשרי וביטוי חד משמעי לעובדה שהטרור הגיע ממש עד הבית.

כראש המערכת של "מעריב" בחיפה וכעורך "עדשה מקומית" חיפה, מיהרתי למקום האירוע. המראה היה קשה. המסעדה כולה היתה הרוסה ומסביב המולה רבה. פגשתי במקום את מרק ביאנו, כתב "עדשה מקומית" וסיכמתי עמו שהוא יאסוף פרטים ויעלה מולי עם תחילת השידור באולפן כמה שעות לאחר מכן. איש לא ידע אז שמרק עצמו ירצח בפיגוע שיתרחש כמה חודשים לאחר מכן במסעדה מקסים.

גם אני סיימתי את מלאכת איסוף המידע הראשוני ומיהרתי לאולפן. כבר היה ברור שהליין-אפ של המהדורה שתוכננה מהבוקר ישתנה לחלוטין. ברור שהפיגוע יעמוד במרכזה של המהדורה שתתבסס על דיווחיו של מרק ושל הכתבים האחרים ממוקדי השידור האחרים- אסף שובינסקי ("שובי") מבית החולים רמב"ם ואחרים מהמשטרה.ומנקודות שידור נוספות.

כאשר הגעתי לאולפן כבר היו עסוקים כל אנשי הצוות באיסוף המידע, עריכת התמונות הראשונות והתארגנות למהדורה שתשודר בשידור חי. עד מהרה קלטנו שהבמאי שלנו, קרלוס ירושלמי, לא הגיע עדיין. קרלוס מעולם לא איחר לשידור ולא היה ברור מה קרה. כשהתחלנו לנסות לבדוק מה קרה גילינו שקרלוס התקשר בסביבות 1 בצהריים למערכת והשאיר הודעה מוקלטת למפיקה: "אני אוכל צהריים עם חבר במסעדה, ומגיע".

כששמענו את ההודעה הצטמררנו. חששנו כי קרלוס אכל במסעדת מצה ואולי נפגע בפיגוע. ההודעה שלו הוקלטה דקות אחדות לפני הפיצוץ.

התחלתי לנסות ולברר פרטים ובמקביל התחילו לזרום פרטי מידע ראשוני על הנפגעים . הדיווחים היו מבולבלים. מרסיסי המידע עלה מידע סותר שאדם בשם קרלוס נהרג בפיגוע לעומת דיווח אחר שאדם בשם קרלוס נפצע בו.

זמן השידור התקרב. קרלוס לא הגיע. ניסינו להיערך, בפעם הראשונה, לשידור ללא במאי. מנהל התכניות של מת"ב בחיפה והמפיק הראשי מיכה לבנה נטל את המושכות ולקח על עצמו לביים את המהדורה הטעונה, הרגישה המורכבת.

בשעה שש וחצי בדיוק עלינו, כמו תמיד, לאוויר. ניסינו  לתמרן בין שידור עיתונאי טלוויזיוני מקצועי לבין הרגשות הטעונים והחשש הכבד לשלומו של הבמאי שלנו שלא היה בקונטרול.

השידור קלח. הצופים לא חשו בדרמה שמאחורי הקלעים. ללא ספק היה זה אחד השידורים הקשים בחיי.

מרק דיווח מזירת הפיגוע. כתבים ומרואיינים אחרים מהשטח ומהאולפן השלימו את התמונה. כאשר הגיעו פרטים נוספים התברר שיש לנו היכרות אישית עם חלק מהנרצחים. אחד מהם, דב צ'רנברודה ז"ל, פעיל שלום ואיש שמאל, היה עד שנתיים קודם לכן שכן שלי וגר שתי קומות מעלי בבית בשכונת רוממה.

מיד עם תם השידור מיהרתי עם מיכה לבית החולים לראות מה קורה. בדרך מהאולפן לרמב"ם נמסר לי שבצירוף מקרים אכן היה שני נפגעים בשם קרלוס- קרלוס ירושלמי וקרלוס וגמן. שני הקרלוסים היו חברים טובים וותיקים  ונפגשו במסעדה כדי לאכול צהריים. באותם רגעים לא ידענו מי הקרלוס החי ומי הקרלוס המת.

 

נאמר לנו שבשל עוצמת הפגיעה היה קשה לזהות את הנפגעים. עם הגיענו לבית החולים הבנו שההרוג הוא קרלוס וגמן ז"ל. נכנסו ליחידה לטיפול נמרץ ושם מצאנו את קרלוס "שלנו" במצב קשה. הוא היה חבוש ומונשם והיה קשה לזהותו. עדיין לא היינו בטוחים מי הוא מי.

זמן קצר לאחר מכן נמסר לנו שהפצוע הקשה הוא אכן קרלוס ירושלמי. קיווינו שהוא יתאושש ויחלים, אבל הוא היה במצב אנוש. ימים אחדים נלחם על חייו, עד שמת מפצעיו.

עם חידושה של "עדשה מקומית" בגלגולה החדשני, בפורמט דיגיטלי, רציתי להקדיש את המהדורה של היום- זו שכוללת את האייטם על הפיגוע במסעדת "מצה" (ראיון עם בתו של דב צ'רנברודה- כאן) – לזכרו של קרלוס ירושלמי ז"ל, שלא הגיע לביים את המהדורה ההיא, לפני 19 שנים.

אמיר גילת

להרשמה לקבלת המהדורות של "עדשה מקומית" – (כאן)