שופינג מזרח תיכוני: בידיה-OUT, ברטעה- IN

מאת: סעיד בדראן

שבת בצהריים. השוק של ברטעה הומה אדם. הם מגיעים מכל רחבי הארץ- ערבים ויהודים, אפילו דרוזים מהצפון ובדו'אים מהדרום ובנוסף להם גם עובדים זרים. אפילו הסינים כבר מגלים ענין בשוק התוסס הנמצא בכפר פלסטיני לכל דבר ענין, פרט לכך שגדר ההפרדה סיפחה אותו לתוך שטח ישראל.
הכפר ברטעה נכנס לדפי ההיסטוריה בזכות היותו כפר חצוי לשני חלקים. עם חתימת הסכמי שביתת הנשק בשנת 1949 היה הצד המערבי של הכפר- ישראלי והצד המזרחי שלו- תחת שליטה ירדנית.
מציאות זו השתנתה עקב מלחמת ששת הימים והחיים במקום חזרו לקדמותם. בני החמולה האחת שגרה במקום התאחדו מחדש- חברתית וגיאוגרפית.
השינוי הגדול התרחש בתחילת שנות האלפיים כשהמדינה הקימה את גדר ההפרדה. החלק הפלסטיני של הכפר נותר מערבית לגדר, קרי- בפועל בשטח ישראל. הדבר רק היטיב עם התושבים אשר ניצלו את הסטטוס החדש לפיתוח כלכלי ומסחרי, ובמהירות הבזק הפכה תנועת המסחר למשגשגת מאוד. השוק של ברטעה הפך למפורסם בכל רחבי הארץ ובמדינות שונות בעולם לרבות טורקיה ובמיוחד סין..!
כן השווקים הסינים מכירים היטב את ברטעה, ורבים מהם סבורים שזה מקום גדול ומרכזי בחיי המסחר והתעשייה באזור, ויעד חשוב לשיווק התוצר הסיני.
יש אפילו שמדברים על כך שקבוצת סוחרים סינים התכוונה לבקר במקום ואף החלה להתעניין בהקמת בתי מלון בכפר, בהנחה שכבר יש כאלה בברטעה..
מה עומד מאחורי השגשוג של המקום..?
עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, והגידול במספר הפיגועים נגד מטרות ישראליות, חלה ירידה גדולה בפעילות החיים המסחריים בשווקים הפלסטינים. עיקר הכנסתם נשענה על לקוחות ישראלים ערבים ויהודים כאחד, אך לקוחות אלה הדירו את רגליהם מהשווקים הפלסטינים בגלל המצב הביטחוני. הקמת גדר ההפרדה היתה קטלנית והביאה להיחלשותם באופן דרסטי- כזה היה מצבו של שוק "בידיה" המפורסם שרוב מבקריו היו ישראלים, ובעיקר יהודים. כך גם השוק של באקה אל-שארקיה.
הסוחרים ובעלי העסקים המודאגים מצאו את חבל ההצלה באדמה הבתולה בברטעה ובמהירות החלו לנדוד ולהעתיק את עסקיהם למקום החדש. השוק החל להתפתח עד שנהיה יעד מרכזי בחיי המסחר בסביבה, אשר מושך אליו עשרות אלפי אנשים מדי יום.
תושבי המקום ניצלו את המצב כלכלית והחלו להכשיר את אדמותיהם להשכרה. במקביל, הרשות המקומית -בסיוע הרשות הפלסטינית- נערכת באופן מתמיד בהתאם ועובדים על פיתוח והכנת תשתיות מתאימות כדי לקלוט את אלפי הסוחרים שנחתו וממשיכים לנחות ברחבי הכפר.
ולאור הביקוש הרב עולה גם עלות השכירות במקום. הסוחרים נאלצים לשלם 30-50 אלף שקל שכר שנתי עבור חנות שגודלה בממוצע 50 מטר מ"מ.
הכניסה לשוק, הנמצא באחריות פלסטינית, מתבצעת באופן חופשי וללא מחסומים צבאיים או משטרתיים. אדם זר המבקר במקום אינו יכול להבחין בין החלק הישראלי והפלסטינים כי המאפיינים המפרידים טושטשו וחלקם אף נעלמו. שהשוק התרחב גם לחלק המערבי וכבש את שני צדדיו של הכביש הראשי החוצה את ברטעה המערבית, כלומר החלק הישראלי. כביש ההומה בתנועת רכבים בדרכם לשוק בברטעה המזרחית.
"המציאות משתנה במהירות ולא צפויה", אמר תושב המקום אשר ציין שהכפר סבל רבות באינתיפאדה הראשונה. בלילות היה הכפר כעיר רפאים ורחובותיו היו ריקים מחיים, מלבד עכברי לילה או חיילים שערכו פשיטה לילית במצוד אחר מבוקשים. "מי האמין אז שיבוא יום ועל המכולות אשר מובלות לפריקה מדי יום יהיה כתוב: fROM CHINA TO BARTAA