בין שלט רחוב להבניית תודעה: מה מספר לנו הוויכוח על "רחוב יאסר ערפאת" בג'ת על דימויו של ואדי עארה?

מאת: סעיד בדראן

"מהומה על לא מאומה" – כך, במילים פשוטות ומנומקות, מגדירים תושבי כפר ג'ת את הסערה הציבורית והתקשורתית שפרצה סביב הרחוב הקרוי על שמו של יאסר ערפאת, יו"ר הרשות הפלסטינית לשעבר. בעוד שברחובות הכפר השלווים הנושא נתפס כעניין בירוקרטי ישן וכמעט זניח, בדרגים הפוליטיים והתקשורתיים הגבוהים ביותר בישראל הוא הפך בן רגע למקרה מבחן טעון המציף מחדש את שאלת הזהות, הנאמנות והמרחב הציבורי הערבי בישראל.

האירוע הנוכחי אינו רק סיפור מקומי על שלט רחוב; הוא חלון ראווה ממוקד דרכו ניתן לנתח תהליכים עמוקים בהרבה. הדינמיקה סביב "רחוב ערפאת" מדגימה בצורה מדויקת כיצד ואדי עארה – מרחב גאוגרפי ותרבותי מרכזי – מקבל את תדמיתו בקרב הציבור היהודי, וכיצד נוצר לעיתים פער עמוק בין המציאות היומיומית באזור לבין האופן שבו הוא מתווך החוצה.

הסערה הדיגיטלית שגלשה למרחב הציבורי

הכול החל במקרה, או מוטב לומר, באלגוריתם. חייל צה"ל שעבר בסמוך לכפר ג'ת פתח את אפליקציית הניווט "Waze" וגילה על המפה את השם המפתיע: "רחוב יאסר ערפאת". השיתוף ברשתות החברתיות היה מהיר, והתגובה המערכתית לא איחרה לבוא.

אפילו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מצא לנכון להתערב בנושא באופן פומבי. בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו, הבטיח נתניהו לפעול באופן מיידי להסרת השלט:

"במדינת ישראל לא יקראו שם רחוב על שמו של ערפאת", כתב והבהיר כי שוחח על כך עם שר הפנים, שהדגיש כי משרדו לא העניק אישור רשמי לשם זה.

אולם, בחינה היסטורית ומשפטית של השתלשלות האירועים מגלה תמונה מורכבת בהרבה, המציגה אירוניה פוליטית מובהקת. מוחמד ותד, ראש המועצה המקומית ג'ת, מיהר להבהיר כי ההחלטה לקרוא את הרחוב על שמו של ערפאת לא התקבלה במחשך, אלא עברה דרך ועדת השמות המקומית ואושרה לפני מספר שנים.

הפרדוקס הגדול טמון בעובדה שהדבר התרחש דווקא במהלך כהונתה של ועדה קרואה שמונתה על ידי משרד הפנים עצמו. בראש הוועדה עמד אז יצחק ולד המנוח (לשעבר ראש עיריית כפר סבא), שניהל את העיר המאוחדת באקה-ג'ת – איחוד רשויות כפוי שלא צלח ופורק בהמשך. ראש המועצה הנוכחי הזכיר לתקשורת כי ערפאת, שותפם של יצחק רבין ושמעון פרס לפרס נובל לשלום, הוא סמל היסטורי עבור העם הפלסטיני, וכי מבחינת התושבים, מדובר בחלק ממרקם הזיכרון הקולקטיבי שאינו סותר את מרקם החיים המשותפים.

ואדי עארה כמראה: בין "איום ביטחוני" ל"מרכז מחקר" חי

כדי להבין מדוע שמו של רחוב בג'ת מעורר תהודה רבה כל כך, יש לנתח את הכלים שבאמצעותם מובנית תדמיתו של ואדי עארה בעיני הציבור היהודי בישראל. במחקרים העוסקים בגאוגרפיה פוליטית ובתקשורת, ואדי עארה סובל לא פעם ממה שמכונה "תיוג ביטחוני מפריד".

• ההקשר התקשורתי: בתקשורת המיינסטרים בעברית, ואדי עארה עולה לכותרות בעיקר בהקשרים של משברים, הפגנות, חסימות צירים (כמו אירועי אוקטובר 2000 ההיסטוריים) או פשיעה.

• ההקשר הגיאו-אסטרטגי: כציר תנועה מרכזי המקשר בין המרכז לצפון, הוואדי נתפס בעיניים יהודיות רבות כ"צוואר בקבוק" אסטרטגי. המשמעות היא שכל אירוע מקומי – פוליטי או תרבותי – נמדד מיד בעיניים של "משילות" ו"ביטחון לאומי".

כאשר חייל או אזרח יהודי נתקלים בשם "יאסר ערפאת" בלב ואדי עארה, התגובה האוטומטית אינה ניתוח היסטורי של תקופת אוסלו או של כשלי הוועדות הקרואות של משרד הפנים. התגובה היא פסיכולוגית-לאומית: השם נתפס כאקט של התרסה או כהזדהות עם האויב. מנגד, עבור התושבים המקומיים, קריאת רחובות על שם מנהיגים פלסטינים, משוררים (כמו מחמוד דרוויש) או ערים פלסטיניות היסטוריות היא אקט טבעי של שימור זהות תרבותית ולאומית, שאין בינו לבין רצון בעימות דבר וחצי דבר.

לא מקרה בודד: הגיאוגרפיה של הזיכרון

אין זו הפעם הראשונה, וככל הנראה גם לא האחרונה, שבישובים ערביים בישראל נקראים רחובות על שם ערפאת או מנהיגים ערבים ופלסטינים אחרים. תופעה זו מייצגת את המאבק על "הנוף הסימבולי" (Symbolic Landscape) בישראל. בעוד המרחב הציבורי היהודי רווי ברחובות על שם מנחם בגין, דוד בן גוריון או רחובות המנציחים את מלחמות ישראל, המרחב הערבי מבקש לייצר לעצמו נרטיב משלו – לעיתים באישור רשמי, לעיתים מתוך יוזמות מקומיות, ולעיתים, כפי שקרה בג'ת, כתוצאה מגלגולי בירוקרטיה ישראלית מפותלת.

סיכום: מחקר ואדי עארה כגשר להנגשת ידע

הסערה סביב הרחוב בג'ת מבהירה את החשיבות הקריטית של מחקר אקדמי עצמאי ונגיש על ואדי עארה. ללא תיווך מבוסס ידע, הציבור הרחב בישראל ימשיך לפרש את המתרחש בוואדי דרך פריזמה של פחד, חשדנות ומניפולציות פוליטיות של רגע.

הבנת המנגנונים שמאחורי קביעת שמות הרחובות, הכרת ההיסטוריה המוניציפלית של איחודי הרשויות, והקשבה לקולות האותנטיים של התושבים בג'ת, באקה, אום אל-פחם ושאר יישובי הוואדי, הן הדרכים היחידות להחליף את ה"מהומה על לא מאומה" בדיאלוג מבוסס מציאות. ואדי עארה אינו רק ציר תחבורה אסטרטגי; הוא מרחב חי, נושם, בעל זהות מורכבת, שמבקש הגדרה עצמית תרבותית לצד שילוב אזרחי מלא.