הרפורמה בעבירות המתה

צילום: מתוך אתר בתי המשפט

מאז כניסת הרפורמה בעבירות ההמתה לתוקף, השופט יוסף אלרון עיצב בפסיקותיו את היקפה ופרשנותה, וזאת במסגרת עשרות רבות של פסקי דין אשר ניתנו תוך שנים ספורות.

מבין אלו, ניתן לציין את פסקי הדין בעניין אבו סרארי[1] ובעניין עודה[2] – אשר הבהירו את קו הגבול שבין עבירת הרצח בנסיבות מחמירות לעבירת הרצח הבסיסית. בפסקי דין נוספים יצק תוכן לנסיבות מחמירות ספציפיות הנכללות בעבירת רצח בנסיבות מחמירות – כגון נסיבה מספר 1, שלפיה המעשה נעשה לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית[3]; נסיבה מספר 5 – אשר נועדה למקרים המכונים רצח "על כבוד המשפחה";[4] ונסיבה מספר 7 – שבה המעשה נעשה באכזריות מיוחדת, או תוך התעללות גופנית או נפשית בקורבן.[5] עוד ראוי לציין את פסק הדין בעניין חיים,[6] אשר בו פירש השופט אלרון בהרחבה, לראשונה, את הוראות הסעיף המכונה "פתח המילוט" אשר החלתו משמעותה כי על אף שניתן להרשיע נאשם מסוים בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות, הוא יורשע בעבירת הרצח הבסיסית.

השופט אלרון אף עיצב, בשורת פסקי דין, את מדיניות הענישה בגין עבירת הרצח הבסיסית, תוך שהוא עומד על היחס שבין הרפורמה בעבירות ההמתה לרפורמה בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, אשר קדמה לה.[7] עוד עמד השופט אלרון, במספר מקרים, על מדיניות הענישה הרצויה בגין עבירה של רצח באדישות, ועל כך שהרפורמה מבטאת החמרה מהותית, ערכית ועונשית בענישה במקרה של רצח באדישות.[8]

[1]             ע"פ 578/21 סעיד אבו סרארי נ' מדינת ישראל (נבו 16.02.2023).

[2]             ע"פ 3546/19 רפעת עודה נ' מדינת ישראל (נבו 15.01.2023).

[3]             ע"פ 4066/22 ויקטור ז'ירנוב נ' מדינת ישראל (נבו 25.06.2023).

[4]             ע"פ 578/21 סעיד אבו סרארי נ' מדינת ישראל (נבו 16.02.2023).

[5]             ע"פ 8199/20 עאוני זיאדאת נ' מדינת ישראל (נבו 30.04.2023).

[6]             ע"פ 6338/20 דוד חיים נ' מדינת ישראל (נבו 07.07.2022).

[7]             ע"פ 1442/22 מיכאל ניקולקין נ' מדינת ישראל (נבו 28.05.2023).

[8]              ע"פ 5806/22 מדינת ישראל נ' מוחמד גריפאת (נבו 20.11.2022).