ברוב של 64 קולות נגד 0 עבר בכנסת החוק לביטול עילת הסבירות, כשחברי האופוזיציה נמנעו מלהשתתף בהצבעה. החוק החדש, המהווה תיקון לחוק יסוד השפיטה, קובע:: "על אף האמור בחוק יסוד זה, מי שבידו סמכות שפיטה על פי דין, לרבות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא ידון בענין סבירות ההחלטה של הממשלה, ראש הממשלה או של שר אחר, ולא יתן צו בענין".החוק החדש חל גם מינויים.[1]
בכך יצא למעשה לדרך השלב הראשון ברפורמה המשפטית, כאשר הכנסת אישרה בתם דרמה כגדולה את החוק עימותים אלימים בין מפגינים, אזרחים ושוטרים נרשמו בתל אביב, ירושלים ובמוקדים נוספים ברחבי הארץ. שלושה מפגינים נפצעו קל מפגיעת רכב. ראש הממשלה נתניהו קרא לחזור לשיחות בנסיון להגיע להסכמות. "נתניהו בונה על חוט של קיצונים משיחיים", אמר יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד.[2]
יום לאחר החקיקה, הזהירה סוכנות דירוג האשראי מודי'ס מפני "השלכות שליליות" של ביטול עילת הסבירות. גורמים כלכליים העריכו שסוכניות נוספות יוציאו בקרוב דוחות נוספים. גם בנקי השקעות בעולם פרסמו אזהרות דומות. "כשהאבק יתפזר יתברר שכלכלת ישראל חזקה מאד", הגיבו ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר סמוטריץ'.[3]
במקביל, החל להתפתח מאבק על חוק הנבצרות, שתיקונו נדון בבג"צ. בקואליציה איימו על בג"צ לבל יתערב בחוק יסוד. "נתניהו עשה בכנסת שימוש לרעה", קבעה היועצת המשפטית לממשלה בתגובה לעתירה בנושא ניגוד הענינים של ראש הממשלה.[4]
באותו שבוע צוין ט' באב- 1,995 שנה מלאו לחורבן בית שני, ורבים דברו על כך שזוהי העת לתפילות לאחדות בעם ולפשרות. "זה הזמן לאחריות, רק לא למלחמת אחים", אמר הנשיא הרצוג.[5]
בסופו של אותו שבוע, שהיה גדוש באירועים סביב חקיקת חוקי הרפורמה, התפרסמה אזהרת ראש אמ"ן שביטאה את ההשלכות הבטחוניות של המצב. "האויבים שלנו מזהים נקודת חולשה היסטורית", התריע ראש אמ"ן אלוף אהרן חליווה בפני ראש הממשלה נתניהו. ארבעה מכתבים חריגים נשלחו לראש הממשלה, האחרון מביניהם נשלח מספר ימים לאחר ביטול עילת הסבירות וראש אמ"ן הזהיר מפגיעה מיידית בהרתעה הישראלית מול איראן וחזבאללה. בצה"ל העריכו שהסיבות להסלמה היא הגבוהה ביותר מאז מלחמת לבנון השניה.[6]
גורמים בקואליציה ניסו לשכנע את ראשי האופוזיציה לחזור להדברות והציעו פשרה לסיום המשבר. "זה הסכמה או תסריטי אימה", אמרו, אך בכיר באופוזיציה דחה את היוזמה. "אם רוצים הידברות- צריך להקפיא את הכל ל-18 חודשים", אמר. גם סוכנות הדירוג S&P פרסמה דוח חמור וקבעה שגובר הסיכון לפגיעה בצמיחה בישראל.[7]
במוצאי שבת יצאו מאות אלפים לרחובות, זה השבוע השלושים ברציפות. "אנחנו מנהלים מאבק על העתיד שלנו", אמרו. במחנה הממלכתי הבהירו שלא ינהלו מגעים עם נתניהו. בסביבתו של בני גנץ דחו את הקריאות להקמת ממשלת אחדות. "לא נשב תתת נתניהו", אמרו. במקביל, גברו בליכוד הקולות שהתנגדו להמשך החקיקה החד צדדית. "צריך להמשיך ברפורמה רק בהסכמה לאומית רחבה", אמרו.[8]
שר הבטחון גלנט דחף להקמת ממשלת אחדות בלי סמוטריץ ובן גביר. השר אבי דכטר יצא נגד "הבריונים שמקדמים חקיקה קיצונית". דברים דומים השמיעו גם בכירים אחרים בליכוד.[9] מנכ"ל משרד החינוך התפטר מתפקידו, והסביר: "הקרע לא מאפשר לי להמשיך"?
מנהיג חזבאללה חסן נסראללה נשא נאום תקיף על רקע המשבר בישראל והזהיר: " אנחנו מוכנים לכל פרובוקציה"[10].
משבר המילואים הלך והחריף: יותר ויותר אנשי מילואים ממערכי הסייבר, המודיעין והמבצעים המיוחדים, לצד טייסים ורופאים, פנו למפקדיהם והודיעו להם שאם החקיקה של הרפורמה המשפטית תעבור, הם לא יתייצבו לשירות. במקרים רבים, נמנעות היחידות שלהם מלזמן אותם והצבא לא התייחס אליהם כסרבנים. "נטפל במקרים שבהם משרתים זומנו בצו מילואים מחייב והודיעו שאינם מתכוונים להתייצב", נמסר מהצבא.[1]
במטכ"ל התריעו בפני שר הבטחון יואב גלנט, שהנזק ללכידות בתוך הצבא כבר מורגש. ארגוני המחאה של אנשי המילואים תכננו צעדים פומביים של השעיית ההתנדבות, עם התקדמות החקיקה.[2]
בדרך לחקיקה ארעו שיבושים בכל רחבי ישראל- מחאות, צעדות חסימות כבישים ועיכובים בתנועת הרכבות.[3] שופט בית משפט העליון נועם סולברג הבהיר בעקבות פרסומים שייחסו לו בתמיכה בשינוי עילת הסבירות כי הוא לא כיוון לתיקון עילת הסבירות בחוק, אלא בפסיקה. ראש הממשלה נתניהו שוחח עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן והודיע לו החוק לביטול עילת הסבירות יאושר בשבוע הבא. ביידן הדגיש שיש צורך ב"הסכמות רחבות" בקרב כל חלקי העם. [4]
"אנחנו קרועים, האמון נשבר", אמרו טייסים ומפקדי מילואים בכירים למפקד חיל האויר, אלוף תומר בר. 50 מפקדים בכירים ישבו מולו והזהירו שמדובר באיום אמיתי. בר קרא להם שלא לסרב. "יש לנו אחריות לביטחון האזרחים בישראל", אמר. בחיל האוויר האמינו שבשעת אמת מבצעית, שאיש לא ידע עוד שהיא קרובה, הם יתייצבו.[5]
ברחבי הארץ מחו מאות אלפים במסגרת מה שכונה "יום ההתנגדות" לרפורמה המשפטית. עשרות בני אדם נעצרו במהלך היום. מפגינה נדרסה באמצע הכביש כשירדה מרכבה, ונפצעה קשה. בועדת החוקה של הכנסת המשיכו בהכנת החוק לצמצום עילת הסבירות לקראת קריאה שניה ושלישית.[6] היועמת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב מיארה אמרה שהיא נתונה תחת לחצים כבדים אך לא תרתע. הנשיא הרצוג נפגש עם הנשיא ביידן שאמר לו שהמשבר בישראל מקשה על קידומם של תהליכים אזוריים.[7]
"הויכוח בישראל היא הוכחה לכוח של הדמוקרטיה שלנו", אמר הרצוג בנאום בפני שני בתי הקונגרס, שם התקבל במחיאות כפיים סוערות.[8] "הויכוח בישראל כואב ומטריד, אך הדמוקרטיה שלנו איתנה", אמר הרצוג בנאום לציון 75 שנים להקמת המדינה. "אעשה הכל כדי להגיע להסכמה ציבורית רחבה" הוסיף וציין שלא יתכן שאיראן תהפוך למדינת סף גרעינית.[9]
ראש הממשלה נתניהו אמר שהוא בעד הסכמות רחבות אך הדגיש: "היד שהושטנו נותרה ללא מענה". הוא כינה את התנהלות המתנגדים לרפורמה כ"נסיון הפחדה". מנגד, האופוזיציה טענה שנתניהו מדרדר את ישראל לשבר היסטורי.[10] ראש הממשלה הזהיר בנאומו שהוא לא עוצר את החקיקה ולא מרכך את ניסוחי הצעות החוק. "לא עילת הסבירות תסכן את הדמוקרטיה, אלא הסרבנות", אמר. בתגובה לנאומו יצאו אלפים להפגנות סוערות מחיפה ועד לבאר שבע.[11]
אלפי אנשי מילואים וראשי מערכת הבטחון גיבו את הודעתם של חלק מהטייסים ואנשי חיל האויר שהודיעו כי יפסיקו להתנדב. "המצב מדאיג מאד", אמר שר הבטחון יואב גלנט.[12] "עצירה חד צדדית של הרפורמה", תפרק את הממשלה", אמר נתניהו למקורביו.[13]
השופט יוסף אלרון על חיפושים המשטרתיים ופסילת ראיות
פסק דין מכונן של שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון מתווה את הדרך לסוגיית החיפושים המשטרתיים-בכלל, וצווים שניתנו על סמך תצלומי אוויר-בפרט, ומה בינם לבין פסילת ראיות? השופט אלרון המשפט מגן על זכויות הפרט אל מול הפגמים בהליכי המדינה
"לא אחת אנו נדרשים לדון בנפקותם של פגמים שנפלו בשלב כזה או אחר של הליך החקירה הפלילית. המסגרת הנורמטיבית לבחינת פגמים מעין אלו והשלכותיהם הראייתיות נדונה בפסיקה פעמים רבות דילמות מסוג זה, בדבר המשמעות הראייתית של פגמים בהליך החקירה, על כלל היבטיהן, מעסיקות שיטות משפט רבות ומלוות גם את שיטת המשפט הישראלית מזה עשרות שנים", כך פתח שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון את פסק הדין החשוב שכתב בנושא חיפוש לא חוקי שנערך אצל חשוד והמשמעות שלו לגבי קבילות הראיות.
אין ספק שפסק הדין של השופט אלרון ילמד בפקולטות למשפטים, ולא בכדי כתב השופט: "לו המדינה הייתה מסכימה כי נפל פגם בהליך הוצאת צו החיפוש או מימושו, המחלוקת בבקשה שלפנינו הייתה מתוחמת ליישום הוראות הדין במקרה הקונקרטי שלפנינו. בהתאם, הייתה ניתנת רשות ערעור רק בנסיבות המקימות חשש לעיוות דין או אי צדק מהותי, אלא שהמחלוקת בענייננו רחבה הרבה יותר. עמדת המדינה, עמדה מרחיקת לכת, היא שמרגע שניתן צו חיפוש על בסיס תצלום אוויר, כל השטח המסומן בתצלום הוא שטח שמותר לחפש בו, גם אם הוא לא מוחזק על-ידי מי שהצו הופנה כלפיו ומי שבעניינו התגבשה התשתית הראייתית למתן הצו. לכן, לשיטתה, כלל לא נפל פגם במקרה דנן. כלומר, אין מדובר בתקלה, כי אם בהתנהלות נכונה וראויה שאף רצוי לשמר. מכאן חשיבותה העקרונית של הסוגיה, המצדיקה דיון חריג", כתב.
תחילתו של הסיפור בדצמבר 2019, עת הגישה המשטרה בקשה להוצאת צו חיפוש. בבקשה הצהיר נציג המשטרה החתום על הבקשה כי אדם בשם דוד שלתיאל, מרחוב קישון במושב ישרש, "עוסק בסחר בסמים". בית המשפט התבקש ליתן צו המאפשר עריכת חיפוש כדין בכתובת שפרטיה צוינו בתצלום שצורף לבקשה.
במתחם שבו התגורר שאלתיאל התגורר בקרוואן גם אדם בשם אברהם אברגל. כל אחד מהקרוואנים במתחם – זה שבו מתגורר אברגל וזה שבו מתגורר שלתיאל, מוקף חצר מגודרת ובעל שער כניסה משלו. בין שני הקרוואנים קיים מגרש חניה.
ויזואליה
ביום 30.12.2019, בסמוך לשעה 2:00, הגיעו כוחות מג"ב ובילוש למתחם. בביצוע החיפוש נטלו חלק כ-10 שוטרים לפחות. חלקם פרצו לקרוואן שבו התגורר שלתיאל, וחלקם לקרוואן שבו מתגורר אברגל ואשר גם שלתיאל שהה בו באותה העת. השוטרים נכנסו במקביל לשני הקרוואנים. מפקד כוח מג"ב במקום, העיד שזיהה קרוואן מצד שמאל, הורה לצוות להיכנס לתוכו, ראה סמים על השולחן והורה לעצור את כל הנוכחים. נגד אברגל הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית וכן החזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית. בית משפט השלום ברמלה קבע כי "נחצו קווים אדומים על ידי המשטרה" באופן המחייב את פסילת הסמים שנתפסו בחיפוש שבוצע בקרוואן המשמש למגורי המבקש ובשל כך זיכה אותו מהעבירות שיוחסו לו. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד על הכרעת הדין המזכה וערעורה התקבל תוך שנקבע כי החיפוש נעשה כדין. משכך, אברגל הורשע בעבירות אשר יוחסו לו והדיון הוחזר לבית משפט השלום לגזירת העונש.
בית משפט השלום גזר על אברגל עונש של 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד עונש מאסר על תנאי וענישה נלווית. ערעורו על גזר דינו לבית המשפט המחוזי -נדחה, וכך הגיע לבית המשפט העליון.
"חיפוש בחצרים הוא אחד מבין אמצעי החקירה אשר הדין מקנה בידי רשויות אכיפת החוק. סמכות זו, כיתר הסמכויות הנתונות לשוטרים בכלל וסמכויות החיפוש בפרט, מבטאת את האיזון שקבע המחוקק בין האינטרס הציבורי בתפקוד יעיל ואפקטיבי של המשטרה לבין הצורך בהגנה על זכויות האזרחים עימם באה המשטרה במגע", קבע השופט אלרון והדגיש שחיפוש שכזה, בדומה לחיפוש על גופו של אדם או בכליו "משיל ממנו את פרטיותו, לעיתים תוך פגיעה בכבודו ובאוטונומיה שלו וכי לכל אדם עומדת זכות חוקתית לאי-עריכת חיפוש ברשות היחיד..
"בהתאם, מרחב הפעולה של רשויות החקירה כפוף למגבלות ולסייגים שנועדו להבטיח הליך הוגן ואת מידתיות הפגיעה בזכויות נחקרים וצדדים שלישיים. אף נקבע כי הקפדה על ביצוע נאות של צו חיפוש הוא "מידה המתחייבת מזכויות היסוד של האדם: סעיף 7(ב)-(ג) לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו". בסיס נוסף לחובה זו, ניתן למצוא בעקרון חוקיות המנהל – שהרי בעריכת חיפוש מפעיל שוטר את סמכויותיו השלטוניות ועליו לעמוד באמות המידה שנקבעו בהוראות המשפט המינהלי ובחוקי סדר הדין הפלילי. ההקפדה על הוראות אלו חיונית כאשר בידי רשויות החקירה סמכויות המתירות להן לפגוע בזכויות אדם, ולעיתים בזכויות הבסיסיות ביותר של אדם" קבע השופט בפסק הדין שמהווה מורה נבוכים לסוגיית החיפושים.
"במרוצת השנים, נקבע כי להפרת מגבלות הדין עלולות להיות השלכות במישור הראייתי בדמותו של כלל הפסילה. במקרים שבהם בוצע חיפוש שלא כדין – הדבר עלול למנוע את השימוש בתוצרי החיפוש כראיה בבית משפט, כפי שנקבע בעבר בפסיקה, וכעת מעוגן בסעיף 56א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 ", ציין השופט אלרון. "על בסיס עקרונות אלו, יש לקרוא את דברי החקיקה הרלוונטיים. הפרק השלישי לפקודה עוסק בסמכות החיפוש, היקפה ובאופן ביצועו. חיפוש בחצרים יכול להתבצע על פי צו – לפי סעיף 23 לפקודה; או שלא על פי צו, אך בנסיבות מוגדרות ומתוחמות (לפי סעיף 25 לפקודה). הסמכות הרלוונטית למקרה שלפנינו מעוגנת בסעיף 23 לפקודה, שזו לשונו:
צווי חיפוש
רשאי שופט ליתן צו לערוך חיפוש בכל בית או מקום (להלן – צו חיפוש) אם –
(1) החיפוש בו נחוץ כדי להבטיח הצגת חפץ לצורך כל חקירה, משפט או הליך אחר;
(2) יש לשופט יסוד להניח שהוא משמש להחסנתו או למכירתו של חפץ גנוב, או שנשמר בו או מוחסן בו חפץ שנעברה בו או לגביו עבירה, או ששימש, או מתכוונים להשתמש בו, למטרה לא-חוקית;
(3) יש לשופט יסוד להניח שנעברה עבירה או שמתכוונים לעבור עבירה נגד אדם הנמצא בו.
באופן משלים, סעיף 24 לפקודה שעניינו "סמכות לפי צו חיפוש", מרחיב ומתאר, בין היתר, כי צו חיפוש ישמש אסמכתה לשוטר לערוך חיפוש בבית או במקום לפי האמור בצו החיפוש ולתפוס כל חפץ הנחזה כמתואר בצו ולעשות בו כאמור בצו; לעצור כל אדם הנמצא בבית או במקום ונחזה כמי שיש לו, או שהייתה לו, יד בעבירה שנעברה, או שמתכוונים לעבור, באותו חפץ או לגביו (סעיף 24(א) לפקודה). סעיף 24(ב) לפקודה אף מקנה סמכות לעורך החיפוש, בנסיבות מסוימות, לתפוס חפץ שלא הוזכר בצו" ציין
לדבריו, צווי חיפוש לפי סעיף 23 לפקודה מתבקשים, וניתנים, על פי רוב, במעמד צד אחד. המשמעות המעשית של כך, היא שאל מול עמדת המשטרה וטיעוני בקשתה, לא ניצב סניגור לטעון בשם האדם הרלוונטי שמבוקש לחדור לחצריו. גם עמדתם של צדדים שלישיים אשר עלולים להיפגע ממימוש צו החיפוש אינה נשמעת. " מתכונת דיונית זו היא, פעמים רבות, כורח המציאות של צרכי החקירה. בכל זאת, יש בה כדי להקים חשש משמעותי שבמעמד זה תיפגענה זכויות של האדם מושא הצו ושל צדדים שלישיים במידה העולה על הנדרש. מכאן ההקפדה המתחייבת על הליך הוצאת הצו, דיוק פרטיו ואופן ביצועו", הוסיף והדגיש:"המשטרה חייבת להציג לפני השופט הדן בבקשה למתן צו החיפוש את מלוא המידע הקיים, בדיוק המרבי שניתן. ניתן למצוא שורשים לחובה זו במשפט החוקתי, בהוראות הפקודה, בפסיקת בית משפט זה ובהנחיות הפנימיות של משטרת ישראל עצמה".
על רקע זה ביקש השופט אלרון לבחון את השימוש בתצלום האוויר לצורך בקשה למתן צו חיפוש. במקרה הפשוט, בידי המשטרה מצויה כתובת ספציפית ומדויקת שבה ידוע בוודאות כי נמצא המחזיק הרלוונטי לבקשה. במקרים מורכבים יותר, שבהם אין מספרי בתים, או שמדובר במתחם אשר לא ניתן לציין כתובת מדויקת בעניינו, נדרש לערוך התאמות מסוימות. הדבר אינו גורע מכך שהחובה לדייק ככל שניתן בבקשתה עודנה מוטלת על המשטרה, כמבקשת צו החיפוש." אותה הזהירות הנדרשת מהמשטרה כמבקשת הצו במקרים שבהם קיים קושי לתאר באופן מדויק את המבנה מושא צו החיפוש, מתחייבת גם בנוסח צו החיפוש עצמו", ציין והסתמך גם על בהחלטות נציבות תלונות הציבור על שופטים.
תצלומי אוויר
"במישור הסמכות אין פגם בהוצאת צו החיפוש תוך היעזרות בתצלום אוויר, ואף לא נטען אחרת לפנינו. אלא שהצגת התצלום, כאמצעי זיהוי חלופי למקרקעין שבהם מבוקש לבצע חיפוש, אינה מרחיבה את צו החיפוש מעבר להיקפו ה"טבעי". תצלום האוויר מהווה אמצעי גידור לצו החיפוש, ולא אמצעי מרחיב המטשטש את הגבולות בין המותר לאסור; התצלום נועד לדייק את צו החיפוש, ואינו נועד לאפשר באופן גורף, חלילה, חיפוש אצל צדדים שלישיים אשר איתרע מזלם להתגורר בסמוך למושא הצו; תצלום האוויר נועד לצמצם אפשרות פגיעה במידה העולה על הנדרש ולמנוע תקלות, ולא על מנת לפתוח פתח לפגיעה קשה פי כמה. במילים אחרות: תצלום האוויר מהווה תחליף לכתובת מדויקת, הא ותו לא.
מכאן, שכאשר ניתן צו חיפוש אצל מחזיק ספציפי על בסיס תשתית ראייתית קונקרטית שהתגבשה ביחס למחזיק זה, חיפוש אשר התבצע אצל מחזיק אחר אשר בדיעבד מתברר כי אף הוא מתגורר באזור – הוא פגום. מבחינה זו, דומה המצב למצב שבו מתבקש צו למחזיק מסוים בכתובת ספציפית, ובעת מימוש הצו מתברר כי לא מדובר בכתובת הנכונה או כי הכתובת אינה מדויקת. כאשר מדובר בבקשה למתן צו חיפוש לפי סעיף 23 לפקודה, אי-התאמה בין המחזיק לכתובת שצוינה בצו החיפוש, משמעותה פגם בצו החיפוש. חומרת הפגם והשלכותיו יידונו בכל מקרה לגופו", קבע.
השופט אלרון פסק שנגזר מכך שזולת אם נכתב אחרת באופן מפורש, כאשר ניתן צו חיפוש בסיוע תצלום אוויר לא ניתן ללמוד שבית המשפט היה מודע לכך שקיימים צדדים שלישיים באותו תא שטח; כי בית המשפט שקלל את הפגיעה האפשרית בהם; וכי למרות זאת העניק צו חיפוש גורף עבור תא שטח זה. לא כל שכן, כאשר התמונה העובדתית המוצגת לבית המשפט היא כזו אשר לא ניתן ללמוד ממנה על קיומם של צדדים שלישיים אשר עלולים להיפגע, ובפרט כאשר הצו המבוקש נוקב בשמו של החשוד, כמו במקרה שלפנינו. כלומר, משלא הוצג לפני בית המשפט מידע ממנו הוא יכול ללמוד על כך שישנם צדדים שלישיים באותו תא שטח, כמובן שלא ניתן לפרש את החלטתו ככזו המתירה פגיעה בזכויותיהם".
על סמך ניתוח עקרוני זה הגיע השופט אלרון למסקנות לגבי המקרה הפרטני של אברגל: קיים פער לא מוסבר בין הכתובת שצוינה בבקשה לצו החיפוש – רח' קישון במושב ישרש, לבין הכתובת המופיעה בצו החיפוש עצמו – "רחוב קרן היסוד 27". מדובר בצו חיפוש שניתן לכתובת אחרת מזו שבה מתגורר מושא הצו – שלתיאל.
שנית, תצלום האוויר שעל בסיסו ניתן הצו אינו ברור כלל ועיקר. כפי שציין בית משפט השלום, מדובר בדף מטושטש שלא ניתן ללמוד ממנו על פרטי השטח המסומן ואף לא ניתן לראות בו את הקרוואן שבו מתגורר שלתיאל. "דומני כי אותה חובה אשר חלה על המשטרה לדייק כמיטב יכולתה ביתר פרטי בקשתה לצו החיפוש, היא שמחייבת אותה גם להציג לפני בית המשפט תצלום אוויר עדכני ומדויק ככל שניתן, אשר יאפשר לשופט לבחון באופן המיטבי את תא השטח אשר מבוקש לערוך בו חיפוש", ציין השופט אלרון.
"שלישית, העמדה העקבית אשר הוצגה על ידי השוטרים בבית המשפט, הייתה כי מבחינתם אין זה משנה מי המחזיק בכל נכס במתחם, היות שניתן להם צו חיפוש המאפשר להם, לשיטתם, לחפש בכל תא השטח המסומן בתצלום האוויר. כאמור, זוהי פרשנות לא נכונה של צו החיפוש שניתן – השימוש בתצלום נעשה רק בשל העדר כתובת מדויקת", הוסיף. "אל מול תכלית זו, לא ניתן לקבל גישה גורפת כי כלל לא משנה מי גר באותו תא שטח שלגביו הוצא הצו – כוחו של צו החיפוש יפה כלפיו. אלא שזו בדיוק הגישה שהוצגה על ידי השוטרים בעדותם", ציין והדגיש: "גישה זו איננה מקובלת עלי כלל ועיקר. לעניין זה, אני שותף לעמדת בית משפט השלום אשר דחה בתוקף פרשנות רחבה מעין זו לצו החיפוש. צו החיפוש התייחס במפורש למחזיק ששמו שלתיאל, שבעניינו התגבש המידע שהצדיק את מתן הצו. שלתיאל גר בקרוואן אחר, המוקף גדר ואשר רחוק עשרות מטרים מהקרוואן שבו מתגורר המערער. על כן, החיפוש בקרוואן של אברגל בגדר תקלה משמעותית. מעבר לכך, בשום פנים ואופן, לא יכולה המשטרה להפגין שוויון נפש כלפי אפשרות ביצוע חיפוש ללא צו במקרקעין של אדם שאין לו, למיטב ידיעתה, כל קשר לחשדות שהובילו למתן הצו. אם כן, נקודת המוצא של ההליך שלפנינו הייתה צריכה להיות כי הליך הוצאת הצו ויישומו הובילו לתקלה, אשר כעת יש לדון במשמעויותיה הראייתיות".
בנוסף, החיפוש עצמו בוצע ללא שני עדים כמתחייב מסעיף 26 לפקודה ובניגוד לדרישה זו שנכללה במפורש גם בצו החיפוש עצמו. "מדובר בפגם חמור כשלעצמו, ופי-כמה בהתחשב ביתר נסיבות המקרה" ציין השופט אלרון, שגם דחה את טענות המדינה בדבר ביסוס החיפוש על קיומו של חשד סביר. על פי הנטען, הכניסה לקרוואן שבו מתגורר המערער נעשתה בעת שהשוטרים לא ידעו את הכתובת המדויקת של שלתיאל ולאחר שהבינו את "טעותם", משנכנסו הבחינו בסמים והריחו אותם, קמה עילת חיפוש בקרוואן. "גם אם במישור העובדתי הייתה מתקבלת גרסה זו, הרי שאין בה כדי לרפא את עיקר הפגם – התפיסה השגויה של צו החיפוש שניתן על בסיס תצלום האוויר", הסביר השופט אלרון. היינו, בין כה וכה הכניסה הראשונית לקרוואן שבו מתגורר אברגל הייתה שלא כדין. מעבר לכך, בית משפט השלום, אשר שמע לפניו את העדים, הטיל ספק בגרסה שלפיה דלת הקרוואן הייתה מעט פתוחה.
באשר לטענה כי נוכחות שלתיאל בקרוואן מקימה עילה נוספת לכניסה ולחיפוש בקרוואן, הרי שמדובר בטענה שהועלתה לפנינו באופן לאקוני ביותר ולא נתמכה בטיעון משפטי מבוסס, ולא בכדי. צו החיפוש אינו "עוקב" אחר שלתיאל, ואינו מקנה זכות חיפוש בכל מקום שבו שלתיאל מצוי אלא במקום קונקרטי ביחס לאדם קונקרטי. מדובר בצו ביחס לחצרים ספציפיים הנקובים וכאמור הצו לא התייחס לקרוואן שבו מתגורר המערער. הנה כי כן, מדובר בחיפוש שבוצע שלא כדין, תוך הפרת גבולותיו של הצו.
לנוכח פגמים אלו, ובוודאי בהצטברם, מסקנתי היא שיש לפסול את הסמים שנתפסו במסגרת החיפוש הלא חוקי מלשמש כראיה. זאת, על בסיס דוקטרינת הפסילה החוקתית שנקבעה בהלכת יששכרוב ובפסקי הדין המאוחרים יותר שניתנו בעקבותיה, ואשר עוגנה כאמור", פסק השופט אלרון, והדגיש: "בענייננו, מתקיים אפוא התנאי המקדמי להחלת הלכת יששכרוב, שלפיו הראיה הושגה שלא כדין. מדובר באי-חוקיות בוטה ברמת חומרה משמעותית ביותר, עת שנעשה חיפוש באישון ליל במקום מגוריו של המערער שלא כדין, מבלי שיש כל חשד נגדו ועל בסיס פרשנות מעוותת לחלוטין של צו החיפוש שניתן. כאמור, מדובר במספר פגמים שנפלו, אשר חלקם אינם קשורים אחד לשני, ואשר התרחשו הן בשלב הבקשה למתן הצו הן בשלב ביצועו. כמו כן, קשה לומר שמדובר בטעות בתום-לב מצד השוטרים, והעמדה העקרונית שהובעה על ידי השוטרים שהעידו לפני בית משפט שלום, בדבר היקף סמכות החיפוש ואופן ביצועו, הייתה מטרידה למדי".
לדבריו, גם שיקול של מידת ההשפעה של אי-החוקיות, מוליך אף הוא לעבר פסלות הראיות, וזאת גם בהתחשב בכך שמדובר בראיות חפציות שאין חשש לכך שאי-החוקיות שבהשגתן השליכה על מידת מהימנותן. בהעדר כל חשד כלפי אברגל לא היה מתבצע כל חיפוש בקרוואן שבו הוא מתגורר אלמלא העובדה כי התגורר, במקרה, ליד שלתיאל . "מסקנה דומה עולה מהשוואת המחיר החברתי הכרוך בפסילת הראיה לתועלת החברתית שבפסילתה, אשר אף היא מטה את הכף לטובת פסילת הראיה. יש לציין, כי בסופו של יום נגזר על המערער עונש של 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, כך שאין מדובר במצב שבו פסילת הראיה עלולה לפגוע יתר על המידה באינטרסים של לחימה בפשע והגנה על שלום הציבור", ציין.
יודגש שבמסגרת הערעור, בית המשפט המחוזי הפך את קביעות בית משפט השלום ביחס לחוקיות החיפוש, והוסיף כי לשיטתו לא התחייבה פסילת הראיות הנגזרות. יוצא שבעת הזו, כפי שציין בית משפט השלום, לא ניצב לפנינו טיעון מוצק מטעם המשיבה המאפשר הרשעה על בסיס הודעות המערער בלבד.
"בין אם כך ובין אם אחרת, לעניין קבילות ההודעות שמסר המערער כראיות נגזרות לתפיסת הסמים, אני סבור כי יש לקבל את עמדת בית משפט השלום. הודעות המערער קשורות בקשר הדוק – עובדתי ומשפטי, לחיפוש הלא-חוקי שהתבצע בקרוואן שבו הוא מתגורר", קבע השופט אלרון. "במקרים רבים אדם נעצר בשל חשדות כאלו ואחרים, מודה, וטוען לפגם באופן שנגבתה הודאה. אז, נדרש לדון בקבילות הודאות עוקבות או ראיות חפציות שהושגו לאחר ההודאה ותוך שימוש במידע שנכלל בה".
לדברי השופט אלרון, מקרה שלפנינו שונה – המערער שהה במקום מגוריו, ביתו מבצרו, ולא נחשד בדבר עת שפרצו פנימה השוטרים. "כל הפרדה בין המפגש שבין המערער לשוטרים במסגרת החיפוש הלא-חוקי שהניב את תפיסת הסמים שאינם יכולים לשמש כראיה, לבין הודאה בדיעבד בהחזקת הסמים – מוקשית בנסיבות אלו", ציין. "מתקיימת אפוא זיקה מהותית וקשר סיבתי מובהק, בין הפסול שנפל בראיה הראשית – החיפוש הלא-חוקי – ובין הראיות הנגזרות. אם תרצו, ניתן להבחין בין מקרה שבו באחת מבין חוליות שרשרת פעולות אכיפת החוק נפל פגם כזה או אחר; לבין מקרה שבו חולייתה הראשונה, המשמעותית והיסודית של שרשרת פעולות האכיפה היא-היא שטבולה כל כולה באי-חוקיות משמעותית. במקרים שכאלו, הפסול שנפל בראיה הראשית מכתים את הראיה הנגזרת באופן היורד לשורש העניין.
בסיום פסק דינו הדגיש השופט אלרון את עמדתו העקרונית כלפי גישה שלפיה "המטרה מקדשת את האמצעים", כך שלצורך גילוי וסיכול פשיעה ניתן להשלים עם סטייה מהוראות הדין באשר לצווי חיפוש. "יש לשוב ולהדהד כי על בית משפט זה מוטלת החובה להגן על הפרט מפני שימוש גורף ופסול בסמכויות גופי החקירה ומפני חריגתם מסמכות. גישה המשלימה עם כל פגם, המעדיפה פעם אחר פעם את האינטרס הציבורי שבהרשעת עבריינים, הסולדת מטענות לפגיעה בזכויות נחקרים וחשודים; היא גישה אשר תוביל, בין היתר, להתדרדרות בתפקוד גופי החקירה, לירידה באמון הציבור באותם גופים ולפגיעה קשה בכל אותם פרטים אשר זכויותיהם נפגעו עד כדי נרמסו", הדגיש. "לא בחפץ לב יש להורות על זיכוי מי שבידי המשטרה היו ראיות חפציות המלמדות על אשמתו, אולם לעיתים אין מנוס מתוצאה זו – וכזה הוא המקרה שלפנינו".
מבלי לקבוע מסמרות, ציין השופט אלרון כי ייתכן שהמקרה שלפנינו מתאים יותר ליישום דוקטרינת ההגנה מן הצדק על פני חברתה, בהתחשב בכך שמדובר בהפרה בוטה ומשהפגם שבלב ההליך הוא בהחלטה המודעת של משטרת ישראל להעניק פרשנות כה רחבה לצו החיפוש. משמע, אין מדובר בשגגה נקודתית של שוטר בעיצומו של החיפוש או במהלך חקירה, אלא בכשל "מערכתי" כפי שציין בית משפט השלום.
"במסגרת הליך זה התברר, בין היתר, כי אין נוהל סדור ביחס לאופן שימוש בתצלום אוויר במסגרת בקשות למתן צו חיפוש. נחשפנו למעשה, כמעט באורח מקרי, לתפיסות סותרות באופן מהותי באשר לטיב השימוש בתצלום אוויר בהקשר זה. בהתחשב בפערים דרמטיים אלו, דומני כי טוב יעשו הגורמים הרלוונטיים אילו יגבשו נוהל אשר יכווין וייתחם את השימוש בתצלום אוויר, באופן אשר יקדם בהירות, ודאות וימנע תקלות דומות", קבע.
השופט אלכס שטיין והשופטת רות רונן הסכימו עם השופט אלרון, קיבלו את הערעור וכך נקבע פה אחד פסק הדין המכונן בנושא חיפושים -בכלל והשימוש בתצלומי אויר לצרכי חיפוש-בפרט.
"בלתי סביר בעליל"- היתה הכותרת הראשית של "הארץ" ביום שבו הובאה להצבעה בכנסת הצעת החוק שתמנע מבג"צ לפסול החלטות שלטוניות בלתי סבירות,.על רקע הקריאות להחרפת המחאה נגד הרפורמה המשפטית נערכו בקואליציה להמשך קידומו של החוק מיד לאחר מכן.[1] בכירים בליכוד אמרו שכאשר תצומצם עילת הסבירות, תודח היועצת המשפטית לממשלה וגורמים משפטיים הבהירו שלעו"ד גלי בהרב-מיארה אין שום כוונה להתפטר.[2] שר המשפטים לוין קרא לזרז את שינוי הרכב הועדה לבחירת שופטים.[3]
המציאות במדינה הגיעה לשיאים חדשים. שני העיתונים הנפוצים בישראל- "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" בחרו, בלי תיאום ביניהם, את אותה כותרת ראשית- "נקודת רתיחה". הדיון על ביטול עילת הסבירות נמשך כל הלילה.[4] מתנגדי הרפורמה ניסו לפרוץ למליאה ונעצרו. תומכי הרפורמה הפגינו מול ביתה של היועמ"שית. ראשי המחאה הכריזו על הפגנות וחסימות "שטרם נראו כמותן" בכל רחבי הארץ. מסמך פנימי התריע מפני "פרובוקציות שעשויות להגיע עד כדי אלימות ועימותים ואף לפגיעה באישיות או בסמלי שלטון".[5] הנשיא הרצוג אמר שהפתרון היחיד הוא לדבר ונגיד בנק ישראל הודיע שהריבית עשויה לעלות בהמשך השנה. "אי הוודאות מהרפורמה תגבה מחיר כלכלי, ויש להגיע להידברות", הזהיר.[6]
ארגון טרור מאזור ג'נין טען ששיגר שתי רקטות לעבר הישוב שקד שבשומרון. צה"ל מסר שאותרו משגר וצינור ברזל, אך לא היה בכך איום על התושבים. שגריר ארה"ב בישראל אמר שהם פועלים למנוע מישראל לרדת מהפסים.[7]
טייסי המילואים החליטו להחריף את המחאה. 400 אנשי מילואים מהחיל דנו בהמשך התנדבותם אם תמשך החקיקה. בצה"ל הזהירו מפגיעה בכשרות המבצעית. "זה פרס לאויבינו", אמר שר הבטחון גלנט.[8]
בצמתים ובכבישים, מצפון הארץ ועד דרומה, ובמשך יותר מ-12 שעות, יצאו מאות אלפי אזרחים מבתיהם והפגינו נגד הרפורמה. הם הניפו דגלים ושלטים, חסמו צירי תנועה מרכזיים וחלקם התעמתו עם כוחות המשטרה. כ-120 אלף בני אדם הפגינו בהפגנה המרכזית בצומת קפלן בתל אביב.[9]
ארה"ב, בעלת הברית החשובה של ישראל, הציבה לה תמרור אזהרה. הנשיא ביידן, על פי פרסום ב"ניו יורק טיימס" הלך לדון ב"הערכה מחדש" של הקשר בין וושינגטון לירושלים בעקבות המהפכה המשפטית. "השותפות איתנה", אמר הנשיא הרצוג שהוזמן לביקור בארה"ב.[10]
לבג"צ הוגשה עתירה הטוענת שנתניהו נמצא בניגוד ענינים בשל מעורבותו ברפורמה. עמותת "מבצר הדמוקרטיה": ביקשה מבית המשפט להורות על הפסקת כהונתו. השופטת רות רונן הפתיעה כשקבעה שהעתירה תידון בבג"צ בהקדם. "אנחנו מזועזעים מההחלטה. מיליוני אזרחים לא יאפשר זאת", אמרו ראשי הקואליציה. ההפגנות נגד הרפורמה נמשכו והמארגנים הבטיחו "יום התנגדות" נוסף. בצה"ל הוטרדו מהתעצמות מחאת אנשי המילואים.[11]
במוצאי שבת הובהל ראש הממשלה נתניהו לבית החולים שיבא תל השומר לאחר שחש ברע. מלשכת ראש הממשלה נמסר שהוא בילה בכנרת וככל הנראה התייבש. "ביליתי בשמש בלי כובע", הסביר.[12] נתניהו אושפז במחלקה הקרדיולוגית ועבר בדיקות דימות.[13]
מאות לוחמי מילואים מסיירת מטכ"ל ויחידות מיוחדות נוספות הודיעו שלא יתייצבו לשירות מילואים. ראשי המחאה אמרו לשר הבטחון יואב גלנט: "חובתך למנוע את פירוק צבא העם".[14]
על רקע המתיחות ביהודה ושומרון התריע גורם בטחוני בכיר שהעברת הסמכויות האזרחיות לשר בצלאל סמוטריץ' מערערת את האיזונים הרגישים שנשמרו עד כה ועלולה לפגוע בגיבוי הבינלאומי אם יוחלט על מבצע צבאי נרחב בשטחים.[1]
ואכן, בשעת לילה מאוחרת ניתנה הפקודה וכלי טיס של צה"ל שיגר טילים לעבר יעדי טרור, דחפורים פרצו דרכי גישה ו-1000 לוחמים מחטיבת הקומנדו ומסיירות החי"ר פשטו על ג'נין במבצע שכונה "בית וגן". הם עברו מבית לבית, ניהלו חילופי אש בסמטאות וחשפו מאות מטענים. בדרום הוכרזה כוננות מחשש לירי רקטות מרצועת עזה.[2] המבצע נערך בתם חודשים של איסוף מודיעין ובמהלכו נעצרו עשרות מבוקשים ואותרו אמצעי לחימה ומעבדות נפץ. הפלסטינים דיווחו על תשעה הרוגים ובעזה איימו בהסלמה. "אנחנו קובעים משוואה חדשה מול הטרור", אמר ראש הממשלה.[3] במערכת הבטחון חששו מפיגועי נקם בשטח ישראל והרשות הפלסטינית הודיעה על הפסקת התאום הבטחוני.[4]
במקביל, נמשכה בכנסת חקיקת חוקי הרפורמה המשפטית. עשרות מפגינים נעצרו בכניסה לטרמינל 3 בהפגנת ענק שנועדה לשבש את הפעילות בנתב"ג.[5]
בצהרי היום בצפון תל אביב האיץ מחבל את רכבו, דרס עוברי אורח, יצא מהרכב ודקר מספר אנשים. אזרח חמוש חיסל את המחבל ועצר את מסע ההרג בו נפצעו 9 אנשים, חמישה מהם במצב קשה ובהם אשה בהריון.[6]
כוחות צה"ל יצאו מג'נין ומבצע "בית וגן", בו נהרג לוחם צה"ל, הסתיים כאשר היה ברור שהמבצע הבא מול קיני הטרור ביהודה ושומרון הוא רק עניין של זמן.[7]
מפקד משטרת מחוז ת"א עמי אשד הודיע שהוא עוזב את המשטרה. "הודחתי על רקע פוליטי", אמר. "נתקלתי במציאות שבה שקט וסדר הם לא ההישג הנדרוש ממני, אלא להפך", אמר. בעקבות דבריו פרצה מחאה המונית בכל רחבי הארץ. שוטרים פיזרו מפגינים באלימות ומכת"זית הופעלה בת"א.[8] ההפגנות הסוערות נערכו בתל אביב, ירושלים, חיפה באר שבע ומקומות נוספים. המפגינים זעמו על הדחתו של אשד, שהוסיף: "הצפיות הן לפנות אנשים בדקת, לשבור ראשים ולנפץ עצמות". השר בן גביר לא נשאר חייב ואמר על דבריו של אשד: "זו חציית גבולות מסוכנת".[9] הוא אף העיר בציניות כלפי ניצב אשד: "שיהיה לו בהצלחה בבחירות הקרובות".[10] ואשד עצמו טען: "הודחתי על רקע פוליטי".[11]
למחרת עמדה על סדר היום סוגיה אחרת לגמרי: רוחות של הסלמה במצב הבטחוני נשבו במספר גזרות: לוחם צה"ל סמ"ר שילה אמיר נורה למוות ע"י מחבל סמוך לישוב קדומים. בתם מרדף נוטרל המחבל ע"י כוחות הבטחון. החמאס נטל אחריות ובמערכת הבטחון התקבלו התרעות על פיגועים נוספים. בצפון- תקף חיל האויר מטרות בדמשק, כשטיל נ"ט נורה מכיוון לבנון.[12] שני אירועים אלה הצטרפו לשבוע בו התמודדה מערכת הבטחון עם איומים מאיו"ש, לבנון, עזה, סוריה וטרור בתוך ישראל." חמש חזיתות", היתה הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות".[13]
בסוף השבוע היו ההפגנות השבועיות סוערות. על רקע המחאה שהלכה והחריפה, נרשמו עימותים אלימים ברחובות. "אם החקיקה תמשך- נשתק ביום שלישי את המדינה". איימו ראשי המחאה.[14] מאות אלפי אנשים הפגינו, זה השבוע ה-27 ברציפות, התעמתו עם שוטרים, חסמו כבישים והבעירו צמיגים. נתיבי אילון חסמו שוב לתנועה ונפתחו כעבר זמן קצר. אנשי מילואים שמחו נגד הרפורמה קיימו "לילה לבן" מול ביתו של שר הבטחוו יואב גלנט, והכל בשל הצעת החוק לצמצום עילת הסבירות שמוגשת לכנסת. "המדינה כולה תעצור", הזהירו המוחים.[15]
השבוע נפתח בעדותו של ארנון מילצ'ן במשפטו של ראש הממשלה נתניהו. "אמרתי להדס קליין (העוזרת האישית שלו)- מה שראש הממשלה רוצה או צריך, שיקבל. עם הזמן הכמויות הלכו וגדלו, לבשת בני הזוג נתניהו", סיפר. במשך כשש שעות תחת עיניה הפקוחות של אשת ראש הממשלה העיד המיליארדר במסגרת תיק 1000. "היו לנו קודם. לחולצות קראנו 'גמדים', לסיגרים 'עלים' ולשמפניה 'ורודים'.[1] בהמשך עדותו שהיו מקרים בהם פעל נתניהו לטובתו.[2]
בתוך כך, הודה מפכ"ל המשטרה רב ניצב קובי שבתאי שלא ימשיך לכהונה לשנה נוספת. הוא הקדים את הכוונה של בן גביר להדיחו, התייחס לדיווחים על אי הארכת כהונתו, ואמר: "השתדלתי לשמור על מקצועיות וממלכתיות". השר איתמר בן גביר שמע את הודעתו של המפכ"ל ומיהר להיפרד ממנו: "אני מודה לו על שנים של שירות היו בינינו מחלוקות מהותיות".[3]
הקואליציה חידשה את חקיקת חוקי הרפורמה המשפטית, כשבמוקד ביטול עילת הסבירות. החוק ימנע מבית המשפט לפסול החלטות של נבחרי ציבור על בסיס עילה זו. השרים גם אישרו את ההצעה לפירוק לשכת עורכי הדין.[4]
בזירה הביטחונית אירעה התפתחות מפתיעה כאשר החמאס שיגר שתי רקטות מאולתרות מג'נין לגלבוע. הן עפו למרחק של שמונים מטר בלבד ונפלו בשטח פלסטיני,אך גורמים בטחוניים העריכו שהירי מקרב את ישראל צעד נוסף למבצע קרקעי נרחב בצפון השומרון. החשש היה שעל הכוונת של החמאס נמצאים גם יעדים נוספים- ירושלים, תל אביב, נתב"ג, כפר סבא, עפולה וערים נוספות. "לא נוכל לחיות עם טילים מיו"ש", אמרו תושבים.[5] גורמים במערכת הביטחון אמרו שהירי האחרון והפעלת מטעני חבלה בשטחים עשויים להוביל להרחבת הפעילות של צה"ל בגזרה זו.[6] תושבים בעוטף עזה הזהירו:" גם אצלנו זה התחיל עם שתי רקטות לשטחים פתוחים. ישראל צריכה לפעול מיד".[7]
המחאה נגד הרפורמה המשפטית עלתה מדרגה והשר איתמר בן גביר החליט להשיב מלחמה:הוא החליט שהצוות שהוקם כדי לטפל בהסתה הפלסטינית יבדוק את ההתבטאויות של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק שקרא ל"מרי אזרחי לא אלים" ושל האלוף במילואים יאיר גולן, לשעבר סגן הרמטכ"ל, שהציע לנקוט "אמצעים בלתי חוקיים". [8]ראשי המחאה אמרו שמאבק יוחרף.[9] מאות מפגינים הפגינו מול ביתו של שר המשפטים יריב לוין הוראשי המחאה הודיעו שבכוונתם לחסום את נתב"ג. בתגובה קיימו אנשי ימין הפגנת תמיכה בלוין.
המשנה ליועמ"שית אמר בוועדת החוקה של הכנסת שצמצום עילת הסבירות הוא צעד קיצוני ביותר".[10]גם המשנה לשעבר לנשיאת בית המשפט העליון, השופט בדימוס אליקים רובינשטיין, התבטא ביחס לחקיקה המתחדשת והסביר את הסכנה הגדולה בביטול עילת הסבירות. "הקואליציה שוב מבקשת לצמצם את השימוש בעילת הסבירות. תפקידו של בית המשפט הוא להשמיע נורמות של אתיקה ציבורית. אם תתקבל ההצעה, עולמות שלמים יהיו נתונים להפקרות", אמר רובינשטיין בהתייחסו למחיר שישלם הציבור אם ימשכו חוקי הרפורמה.[11] השר לוין וח"כ רוטמן החלו לגבש נוסח מרוכך של החוק לביטול עילת הסבירות, כשהנוסח החדש עשוי להבחין בין סוגי החלטות של נבחרי ציבור. לפי מקורות שונים, נתניהו הוא שאמר לשניים שהנוסח הקיים רחב מדי.[12]
הרמטכ"ל הרצי הלוי התבטא ביחס להתפרעויות של מתנחלים ביהודה ושומרון, ואמר: "קצין הרואה ישראלי שמתכוון לזרוק בקבוק תבערה לבית פלסטיני, ועומד מנגד- אינו ראוי להיות קצין".[13] בכיר נוסף שעורר סערה היה מפכ"ל המשטרה לשעבר רב ניצב רוני אלשיך, שאמר: "לא האמנו שנתניהו לא יתפטר לאחר שיוגשו נגדו כתבי אישום". בליכוד הגיבו בחריפות וקראו לחקור את השותפים לתפירת התיקים לנתניהו. בכירים בקואליציה אמרו: "זה היה ניסיון לביצוע הפיכה". היועץ המשפטי לשעבר אביחי מנדלבליט ניסה להנמיך את הלהבות ואמר שנושא המשך כהונתו של נתניהו לא עלה במסגרת קבלת ההחלטות".[14]
על רקע הסלמה במחאות נגד הרפורמה המשפטית כונס דיון מצומצם של נתניהו והשרים לוין ובן גביר בנושא הגבלות במרחב הציבורי, כשעל הפרק נקיטת אמצעים נגד תקיפות מצד מפגינים.[15] השופטים במשפטו של ראש הממשלה נתניהו אישרו כי הם הציעו לתביעה לסגת מהאישומים נגדו בשוחד. השופטים הבהירו שהביטוי "טובת המדינה" התייחס לסיום המשפט ןדחו את בקשת הפרקליטות לקיים דיונים בפגרה.[16]
הקואליציה התכוונה לקדם חוק שיקשה על ביטול חוקי הרפורמה המשפטית בעתיד. בכירים בקואליציה עסקו לאחרונה בקידום חוק יסוד שיקשיח את התנאים לאישור ביטול חוקי יסוד, לאחר שתושלם הרפורמה.[17] המחאות נגד הרפורמה החריפו: בתל אביב ובחיפה נעצרו מפגינים על ידי המשטרה. במהלך ההפגנות אסורות נחסמו נתיבי איילון. המשטרה והשב:"כ עצרו חשוד בהנחת מכתב איומים כלפי ראש הממשלה על קבר אחיו יוני ז"ל.[18]
אבל השבוע הסתיים באווירה אופטימית ושונה לחלוטין: איש לא האמין שבתוך פחות מחודש שתי נבחרות ישראליות יגיעו לחצי גמר בטורניר משמעותי. הנבחרת הצעירה עד גיל 21 חיקתה את אחותה הצעירה, והעפילה לשלב ארבע האחרונות באליפות אירופה, לאחר ניצחון בפנדלים על המארחת גאורגיה. "עשו היסטוריה", הייתה הכותרת ב"ישראל היום", שכתב: "היינו כחולמים אחרי 47 שנה ישראל קרובה לחזור לאולימפיאדה".[19]
בפתחו של השבוע הודיע ראש הממשלה נתניהו שבכוונת הקואליציה לשוב אל החקיקה החד-צדדית, ובארגוני המחאה כבר נערכו לנקוט בצעדים קיצוניים כמו שיבוש צירי תנועה ומתקנים אסטרטגיים. "מצחצחים חרבות", היתה הכותרת הראשית ב"מעריב" וגם הבורסה מהרה להגיב בעצבנות.[1] ראש הממשלה האשים את לפיד וגנץ בכישלון ההדברות בבית הנשיא והודיע כי כבר השבוע יחלו צעדים לתיקון מערכת המשפט.[2] בכיר בממשלה אמר שעד חודש יולי תצמצם הכנסת את עילת הסבירות כך שבג"צ לא יוכל להתערב בהחלטות ממשלה ובמינוי שרים ובכירים.[3]
שרים בליכוד מתחו ביקורת על נתניהו ואמרו שהוא הבין שצריך לתת משהו לימין, אך זו רפורמה לעניים. הנשיא הרצוג סתר את הצהרות הקואליציה לפיהן הושגו הבנות על חלק מסעיפי הרפורמה.[4] באופוזיציה ובארגוני המחאה איימו" "המדינה תשותק, החוקים לא יעברו".[5]
במקביל, חלה הסלמה במצב הבטחוני – שמונה לוחמי צה"ל נפצעו בהתקלות חריגה בפעולה למעצר מחבלים בג'נין. מחבלים הפעילו נגדם מטענים וירו גם לעבר מסוק צה"ל שהוזעק לחלצם.[6] פעולת החילוץ נמשכה כשמונה שעות תחת אש כבדה. חמישה פלסטינים נהרגו ועשרות נפצעו, ובמערכת הבטחון נערכו לפגועי נקמה.[7]
למחרת ארע פיגוע רצחני ליד עלי: בשעה 4 אחה"צ רכב מסוג שברולט ובו שני מחבלים נעצר בתחנת הדלק הסמוכה לישוב. המחבלים יצאו מהרכב והחלו לירות לכל עבר. אדם אחד נהרג במקום. אזרח חמוש באקדח ירה והרג את אחד המחבלים, בעוד המחבל השני נכנס למסעדה סמוכה והמשיך בירי. שלושה בני אדם נרצחו. סך הכל נרצחו בפיגוע ארבעה בני אדם ונפצעו ארבעה נוספים. "זה פיגוע נפשע ומזעזע", אמר ראש הממשלה נתניהו. "נמשיך להלחם בטרור וננצח אותו".[8] מתחילת השנה נרצחו בפיגועי טרור28 ישראלים.[9]
בתגובה על הפיגוע ערכו מתנחלים פעולות נקם: סמוך לרמאללה הוצתו בתים של פלסטינים וביצהר פרצו עימותים בין מתנחלים שכללו יידוי אבנים. בצה"ל אמרו שהמתיישבים הללו מונעים מכוחות הביטחון להתמקד במניעת טרור. גם ראש הממשלה גינה את המעשים ואמר: "ישראל היא מדינת חוק".[10]על רקע ההסלמה התנקש צה"ל, לראשונה מאז האנתפאדה השניה חיסל צה"ל מהאוויר שלושה מבוקשים[11]. בצבא נמסר כי הם נראו יורים לעבר מחסום.[12]
בזירת הרפורמה המשפטית נודע כי הקואליציה מקדמת חוק שנועד לבטל את לשכת עורכי הדין (שנציגה משתתפים בבחירת שופטי העליון), וזאת בו ביום שבו נבחר עו"ד עמית בכר, שמתנגד לרפורמה המשפטית, לראשות לשכת עורכי הדין.[13] עו"ד אפי נוה שהיה מועדף על הקואליציה הובס בבחירות.[14] בזירה משפטית אחרת התעוררה סערה כאשר שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים שדנים בתיקים שהוגשו נגד ראש הממשלה אמרו לפרקליטות שקשה יהיה להוכיח שוחד בתיק 4000 (תיק ואללה-בזק) והפצירו בצדדים להגיע לעסקת טיעון.[15] "טובת המדינה מחייבת הסדר", אמרו השופטים וההחלטה על כך אמורה להתקבל ע"י היועצת המשפטית לממשלה שהתנגדה בעבר לגישור פלילי בתיקים.[16]
לאחר החיסול מהאוויר נרשמה ביהודה ושמרון דריכות שיא מחשש להסלמה. מאז הפיגוע הוקמו באיו"ש , תוך שעות אחדות,שבעה מאחזים לא חוקיים, בידיעת הדרג המדיני.[17]
לקראת הבחירות בכנסת לאיוש נציגיה בועדה לבחירת שופטים, הציעו בקואלציה דיל ללפיד לגנץ: בחירת נציגי הכנסת לועדה תעשה בהסכמה, תמורת תמיכת האופוזיציה בצמצום עילת הסבירות וסמכות היועצים המשפטיים. אפשרות נוספת שהועלתה היתה לדחות את הבחירות בחודש במהלכו ינסו להגיע לסיכום. "אלה ימים קריטיים, העולם מצפה מאתנו לא להקרע לגזרים", אמר הנשיא הרצוג.[1] לקראת ההצבעה קראו שרים בליכוד לנתניהו לתמוך בבחירת נציג האופוזיציה. במה שנראה כיממה של הכרעה, העבירו גורמים בליכוד מסרים לרה"מ שיש רוב במפלגה שתומך בפשרה עם האופוזיציה בסוגיית נציגי הועדה לבחירת שופטים לטובת המשך ההדברות בבית הנשיא.[2] לא נראה היה שיש הסכמה בין נתניהו ללוין, ויולי אדלשדטין התבטא באמרו: "אם האופוזיציה תטרפד הסכמה, אתמוך בחקיקה חד צדדית של הסעיפים בקונצנזוס"[3]
נושא אחר שעלה לסדר היום הציבורי, על רקע האלימות המשתוללת בחברה הערבית, היה הכנסת השב"כ למלחמה בפשע. ראש השב"כ רונן בר הזהיר שהסטת הארגון למאבק בפשיעה תפגע במלחמה בטרור. היועמ"שית ופרקליט המדינה הביעו בפני נתניהו את חששם שמעורבות השירות בנושא תפגע בזכויות האזרחים הערבים.[4] גם בכירים במשטרה יצאו נגד עמדת נתניהו והשר לבטחון בן גביר שתמכו במעורבות השב"כ.[5]
בכירים בישראל העריכו שארה"ב תמנע מהגדרת ההבנות עם איראן כהסכם. להערכתם בממשל ביידן מנסים להימנע מהצבעה בקונגרס כפי שהחוק מחייב במקרה של הסכם והם יעדיפו לחתור להבנות שלא ברור אם יקבלו תוקף רשמי.[6]
לקראת ההצבעה על נציגי הועדה לבחירת שופטים הריכו שנתניהו יאפשר את בחירתה של נציגת האופוזיציה לועדה. מקורבים לראש הממשלה העריכו שהוא יזכה לגיבוי של שרים כמו דודי עאסמלם ומירי רגב, בתמורה לקידום סעיפים ברפומרמה המשפטית. "נתניהו הבין שבכל מקרה יפסיד את הקרב ולכן הוא מוכן להתפשר", אמר גורם בליכוד.[7]
אבל, בהצבעה עצמה ניצחה האופוזיציה. מה שהחל כתרגיל פוליטי הפך למפלה כואבת לקואליציה של נתניהו. ראש הממשלה ניסה לעכב בחודש את בחירת הנציגים לועדה לבחירת שופטים, אך ח"כ טלי גוטליב סירבה להסיר את מועמדותה. התוצאה היתה שח"כ קארין אלהרר מהאופוזיציה נבחרה בזכות מורדים מהימין. הקואליציה נותרה ללא נציג. גנץ ולפיד הודיעו שהשיחות בבית הנשיא מוקפאות ונתניהו תקף חזרה: "הם חיפשו דרך לפוצץ את השיחות".[8] "מאבד אחיזה", היתה הכותרת ב"ישראל היום", שהתייחסה למצבו של נתניהו.[9] זהו "הכשלון הכי גדול של ממשלות הימין", אמרו בכירים בליכוד, ומובילי המחאה נערכו להפגנות גדולות במוצאי שבת. "נלחם וננצל", אמרו ראשי המחאה.[10]
למרות תבוסת הקואליציה, המשיך שר המשפטים לוין למצוא חלופות שיאפשרו לקדם לפחות חלקים מתכניתו המקורית. "אם המשא ומתן יתפוצץ, יעניק רה"מ ללוין רוח גבית למציאת נוסחה חדשה להקמת הועדה", אמרו מקור בליכוד.[11]
ברחבי העולם התרבו הדיווחים על התקרבות במגעים בין ארה"ב לאיראן בנוגע להסכם גרעין מוגבל. בושינגטון סרבו לאשר את הדברים, אך דווקא בטהרן יישרו קו עם הדיווחים וציינו ששני הצדדים רוצים למנוע הסלמה. בירושלים לא התייחסו פרסומים, אך הדגישו גם אם יתגבש הסכם – הוא לא יחייב את ישראל.[12]
אבל תשומת הלב העיקרית בישראל הוקדשה לנושא אחר לגמרי: המאבק על ראשות לשכת עורכי הדין. הקואליציה ניסתה להסתער על הלשכה ולצד תמיכתה בעו"ד אפי נוה שכבר מילא את התפקיד ושב להתמודד עליו, פעלו ח"כים להשגת רוב במועצת הלשכה , שבוחרת את נציגיה בועדה. תנועות המחאה קידמו את המועמדות של עו"ד עמית בכר, שאף נאם בהפגנת הענק השבועית בתל אביב.[13] המאבק על הרפורמה התמקד כעת בבחירת ללשכת עורכי הדין.[14]
בעוד שהרוגי הפיגוע בגבול מצרים הובאו למנוחות ומסקנות תחקיר התקרית גובשו לקראת הצגתם לרמטכ"ל[1], המשיכו יוזמי הרפורמה במהלכים לקידומה. המוקש הבא הסתמן בהקשר להרכב הועדה לבחירת שופטים, כאשר ההכרעה בידיים של נתניהו: לשמור על המסורת ולאפשר מינוי חבר כנסת מהאופוזיציה לועדה, או להכנס לעימות שעלול לפוצץ את השיחות בבית הנשיא. שר המשפטים יריב לוין כלל לא התכוון לכנס את הועדה לאחר בחירתה. גם בצד השני התקשו יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד ובני גנץ להגיע להסכמה על הנציגה שלהם לועדה.[2] ובינתיים, נראה היה שגם החריף הקרע בין נתניהו ללוין, על רקע ההתפתחויות הללו. על פי הדיווחים, היו השניים בדרך לפיצוץ, כשבליכוד זעמו על לוין בטרפוד הצעות פשרה ובהעלאת הצעות לא רציונליות, אך הבהירו: נתניהו לא מוכן לשמוע על אפשרות שיתפטר מתפקידו כשר משפטים.[3]
נתניהו החליט לדחות את ההכרעה על הרכב הועדה, כאשר בליכוד לחצו עליו שלא לכלול חברי אופוזיציה בועדה להרכב שופטים. במקביל, המשיכה החברה הערבית לדמם, כשהמדינה היתה חסרת אונים. מספר הנרצחים מתחילת השנה היו 91 קורבנות, כשביממה האחרונה בלבד התווספו עוד שלושה בני אדם לסטטיסטיקה העגומה.[4] בתוך כך, עמד האגף למיגור הפשיעה הערבית במשטרה על סף סגירה.[5]
דיווחים שהתקבלו בישראל גילו שארה"ב ואיראן התקדמו לקראת הסכם גרעין חדש, כשההבנות אמורות לכלול הסכמה איראנית לעצור העשרת אורניום לרמות גבוהות תמורת הקלה בסנקציות. בישראל העריכו שיתכן ויגובש הסכם מוגבל בתוך שבועות.[6]
במקביל, חשפה טהרן טיל היפרסוני חדש- הפתאח, שעל פי מקורות מסוגל לשאת ראש חץ גרעיני ולשנות מסלול תוך כדי הפעלה. "יצרנו כוח התרעה", אמר נשיא איראן. שר הבטחון יואב גלנט העביר מסר לארגוני הטרור בצפון: "אם חזבאללה יעשה טעות- נחזיר את לבנון לעידן האבן".[7] אבל תושבי הצפון עצמם לא יכלו לישון בשקט: נתגלו כשלים חמורים בתכנית למיגון ישובי הצפון. משרד הבטחון וצה"ל הציבו עשרות מיגוניות, אלא שמרביתן מוזנחות וממוקמות הרחק מריכוזי אוכלוסין. "המדינה מפקירה אותנו", אמרו תושבים בצפון.[8]
לנוכח ההתפתחויות האחרונות במצב הבטחוני, ומה שנראה היה כעליית מדרגה, העריכו בישראל שאם נתניהו וגלנט יציעו- הקבינט יאשר תכנית לתקיפה באיראן.[9] בממשלה עצמה התמקדו ברפורמה המשפטית: בסביבת נתניהו איבדו את הסבלנות וזעמו על שר המשפטים שמעכב את התחימה על הקמת ועדת החקירה לפרשת שימוש המשטרה בתוכנת פגסוס. למרות זאת, העריכו שאם עד מועד הבחירות לועדה למינוי שופטים לא תושג הסכמה עם האופוזיציה- ימנה נתניהו שני נציגים מהקואליציה כדי להמנע מפיצוץ עם לוין.[10]
בסוף השבוע הדרדר המצב בחברה הערבית: בכפר יפיע ארע טבח בו נרצחו יחד חמישה בני אדם שישבו במתחם לשטיפת מכוניות, ונורו למוות. ראש הממשלה אמר כי יערב את השב"כ בנעשה בחברה הערבית, ושעה לאחר מכן ארע רצח נוסף ליד כפר קאסם.[11] "מפקירים אותנו", טענו בחברה הערבית, לנוכח מה שנראה כאובדן שליטה מוחלט של המשטרה והממשלה.[12] על רקע חוסר המשילות והקריאות לפיטורי השר לבטחון פנים אמר נשיא המדינה: "זה מצב חירום".[13] בסוף השבוע חצה רף ההורים את ה-100, כשבסוף השבוע נרצחו ארבעה בני אדם.[14]
במוצאי שבת שוב יצאו רבבות לרחובות. על רקע החשש מפיצוץ המגעים בבית הנשיא, התכוונו גורמים בקואליציה לפנות לאופוזיציה ביוזמה לדחות את ההצבעה על בחירת נציגי הכנסת לועדה למינוי שופטים. הקרב על בית המשפט העליון.[15]
ארבעה שרים בכירים בליכוד הודו בשיחות סגורות שהרפורמה המשפטית כבר מתה. "מבחינת נתניהו, ששיחות ההדברות ימשכו לנצח", ניתחו את תמונת המצב בסוף חודש מאי 2023, והסבירו: "האירוע הזה התנהל בצורה רשלנית וגרם נזק לישראל בארץ ובעולם. ראש הממשלה רואה בדיוק לאן נוטה הכף" אמרו הבכירים ל"ידיעות אחרונות". "נתניהו לא רוצה להעניק למחאה 'תמונת ניצחון', אבל גם לא לקומם עליו את תומכי המהלך בקרב הגוש התומך בו", כתב יובל קרני שציין כי מסיבות אלה לא מתכוון נתניהו לתת אור ירוק לשר המשפטים לוין וליו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן להמשיך במהלך. "מהלך כזה לא עושים בכנס אחד של הכנסת, גם לא בשניים. זאת טעות", הסביר שר בכיר.[1]
יוקר המחיה המשיך להקשות על התושבים. של המצב הכלכלי פורסם שרבים לא יכולים להרשות לעצמם תרופות הדורשות השתתפות עצמית וכי הם נאלצים לוותר על תרופות וטיפולים.[2] "יוקר המחיה- בראש סדר העדיפות", הכריז ראש הממשלה ורמז בישיבת הממשלה על שינוי כיוון במדיניות הקואליציה. כשברקע נמשכו השיחות בבית הנשיא על הרפורמה, הדגיש נתניהו את המאבק ביוקר המחיה. בקואליציה דרשו לחוקק בהסכמה את צמצום עילת הסבירות ואת חוק היועמ"שים ובאופוזיציה המתינו להחלטה בנוגע להרכב הועדה לבחירת שופטים.[3]
"הרפורמה לא מתה אבל יש מאמץ להסכמות בהידברות", אמר נתניהו על רקע פגישה נוספת בין צוותים של הקואליציה והאופוזיציה ששבו לדון במתווה פשרה, לאחר שלושה שבועות של נתק.[4]
תושב חרמש, מאיר תמרי, בן 32, הרצח בעת שמחבלים ארבו למכוניתו וירתה בו למוות.[5] היה זה פיגוע הירי השני בשומרון בתוך יומיים ותושבי האזור דרשו מהממשלה לצאת למבצע בשומרון. "החיים שלנו שווים פחות משל תושבי תל אביב", אמרו.[6]
נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון אמיר שקידום הרפורמה המשפטית הוביל להיחלשות השקל ולגידול באינפלציה. הוא רמז שאם השקל ימשיך להיחלש-יאלץ להעלות שוב את הריבית.[7] במקביל, הועלתה ע"י הקואליציה הצעה לפזר את לשכת עורכי הדין (שלה נציגות בוועדה למינוי שופטים).[8]
במקביל הזהיר האו"ם ממשבר הומינטרי בעזה בשל הפסקת הסיוע במזון. מקורות דיפלומטיים צצינו שהסיבה לעצירת המימון נעוצה בהפניית משאבים לאורקריאנה ובהעדר אופק מדיני באזור.[9]
דיווח דרמטי ב"אקונומיסט" סיפק כי בשעה שהעולם עצם עיניים, נמצאת איראן על סף נשק גרעיני. עם מלאי האורניום שברשותם יכולים האיראנים לייצר את החומרים הנדרשים לפצצה גרעינית בתוך 12 יום בלבד. שלוש וחצי שנים לאחר שחשפה ישראל את קיומו של אתר חשוד באיראן הודיעה סבא"א שאיראן נתנה הסברים נוספים והחקירה בענין לא תמשך.[10] ישראל יצאה נגד החלטת הועדה לאנרגיה אטומית וטענה שסבא"א נכנעה לאיראן. "אנו עלולים להידרש לממש את חובתנו להגן על המדינה", הזהיר שר הבטחון יואב גלנט.[11]
השבוע הסתיים בפיגוע רצחני בגבול מצרים: 3 חיילים נרצחו מירי של מחבל מצרי, שאיש לא הבחין בו כשחצה את הגדר. רק לאחר שעות, שהתברר מה קרה, החל מרדף אחר היורה.[12] מהתקרית עלו שאלות קשות בנוגע לתפקוד הכוחות בשטח. "ארוע קשה, נפיק את הלקחים", אמר הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי. "זהו אירוע חמור וחריג שייבדק עד תם", אמר ראש הממשלה נתניהו.[13]
